נוסח הברכות בהר הבית
שנינו במשנה מסכת ברכות פרק ט משנה ה:
"כל חותמי ברכות שהיו במקדש היו אומרים מן העולם, משקלקלו המינין ואמרו אין עולם אלא אחד, התקינו שיהו אומרים מן העולם ועד העולם".
ובגמרא שם דף סג. איתא:
"כל חותמי ברכות שבמקדש כו'. כל כך למה – לפי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש – שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם. ואומר ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה. יכול כל הברכות כולן תהא להן תהלה אחת – תלמוד לומר ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה – תן לו תהלה".
ובגמרא במסכת תענית דף טז: מבואר יותר:
"תניא: בגואל ישראל מאריך, ובחותמה הוא אומר: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך גואל ישראל. והן עונין אחריו אמן, וחזן הכנסת אומר להם: תקעו בני אהרן, תקעו! וחוזר ואומר: מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך זוכר הנשכחות והן עונין אחריו אמן, וחזן הכנסת אומר להם: הריעו בני אהרן הריעו! וכן בכל ברכה וברכה, באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו.
במה דברים אמורים – בגבולין, אבל במקדש אינו כן, לפי שאין עונין אמן במקדש.
ומנין שאין עונין אמן במקדש – שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה. יכול על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת – תלמוד לומר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה תן לו תהלה.
ואלא במקדש מהו אומר? ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.
וחזן הכנסת אומר להם: תקעו הכהנים בני אהרן תקעו, וחוזר ואומר: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה ברוך ה' אלהי ישראל זוכר הנשכחות, והם עונים אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וחזן הכנסת אומר להם הריעו, הכהנים בני אהרן, הריעו וכו', וכן בכל ברכה וברכה, באחת אומר תקעו ובאחת אומר הריעו, עד שגומר את כולן. וכך הנהיג רבי חלפתא בצפורי ורבי חנניה בן תרדיון בסיכני. וכשבא דבר לפני חכמים אמרו: לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח, ובהר הבית.
ואית דאמרי כדתניא: אומר לפניהן עשרים וארבע ברכות, שמונה עשרה שבכל יום ומוסיף עליהן עוד שש. ואותן שש היכן אומרן – בין גואל לרופא חולי ומאריך בגאולה, והן עונין אחריו אמן על כל ברכה וברכה. וכך היו נוהגין בגבולין, אבל במקדש היו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, ולא היו עונין אחריו אמן. וכל כך למה – לפי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש – שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה – על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.
תנו רבנן: על הראשונות הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וחזן הכנסת אומר: תקעו כהנים תקעו. וחוזר ואומר: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה (והן תוקעין ומריעין ותוקעין), ועל השניה הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וחזן הכנסת אומר הריעו בני אהרן, הריעו. ואומר: מי שענה את אבותינו על ים סוף הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, והם מריעין ותוקעין ומריעין, וכן בכל ברכה וברכה. באחת אומר תקעו, ובאחת אומר הריעו, עד שיגמור את הברכות כולן. וכך הנהיג רבי חלפתא בציפורי ורבי חנניה בן תרדיון בסיכני. וכשבא דבר אצל חכמים אמרו: לא היו נוהגין כן אלא בשערי מזרח ובהר הבית".
וכן איתא במסכת סוטה… לפי שאין עונין אמן במקדש. תנו רבנן: מנין שאין עונין אמן במקדש? שנא': קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם. ומנין שעל כל ברכה וברכה תהלה? שנאמר: [ויברכו שם כבודך] ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה וברכה תן לו תהלה.
ממקורות אלו למדנו שנוסח התפילה בהר הבית שונה מנוסח התפילה במדינה. עם זאת, ישנם כמה שאלות העולות מתוך דברי הגמרא. ראשית, יש להסתפק מהו הנוסח המדויק של חתימת הברכה.
כיצד יש לחתום?
כאמור, בגמרא איתא שחותם 'ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות'. מכאן משמע שאומרים פעמיים ברוך, ויש להסתפק האם הגמרא קצרה בלשונה בסוף וצריך לחתום בשם, או שדווקא נקט.
רש"י במסכת ברכות דף נד. כתב – "המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת, וכן בכולם".
ר' עובדיה מברטנורא כתב – "המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם חונן הדעת וכן בכולם".
בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף סג עמוד א – "היה אומר המברך סמוך לחתימתו ברוך ה' מן העולם וחותם כגון ברוך ה' מן העולם מגן אברהם והדומה לזה".
רבינו חננאל מסכת תענית דף טז: – "במקדש אינו אומר אלא ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל"
מהרש"א חידושי הלכות מסכת תענית דף טז: "הוא אומר ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות כו' כצ"ל":
הרמב"ם הלכות תעניות פרק ד הלכה טו-טז כתב – "כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלם היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח ומתפללין כסדר הזה, וכשמגיע שליח צבור לומר מי שענה את אברהם אומר ברוך אתה ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' גואל ישראל, … ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות".
אם כן, הגמרות, וכן רש"י, ר"ח ועוד, כתבו שאומרים פעמיים ברוך, אך לא ביארו האם בסוף החתימה חוזרים ואומרים ברות אתה ה' או רק ברוך. ברע"ב ובמאירי משמע שאומרים ברוך רק ברישא של החתימה, וזה תימה שזה נגד הגמרות. וברמב"ם מפורש שחוזרים וחותמים ברוך אתה ה'.
והנראה לענ"ד שאין כאן מחלוקת כלל, ולכו"ע צריך לחתום 'ברוך אתה ה'' וכדברי הרמב"ם.
כיצד תחילת החתימה
עוד יש לעיין ברישא של החתימה, האם אומרים "ברוך ה' אלוהי ישראל", או "ברוך אתה ה' אלוהי ישראל". כמו כן, מצאנו נוסחאות שונות בלשון הברכה, "ברוך… אלוהים אלוהי ישראל" או "ברוך… אלוהי ישראל".
במסכת תענית כפי הנוסח שלפנינו מביאה הגמרא את הברכה בכמה אופנים שונים:
ברוך ה' אלהים אלהי ישראל.
ברוך ה' אלהי ישראל זוכר הנשכחות.
ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל
ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות
ובתוספתא מסכת תענית פרק א איתא: "במקדש מה הן או' ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם".
בכל הנוסחאות בגמרא איתא שאומרים "ברוך ה', ולא "ברוך אתה ה'".
רש"י במסכת ברכות דף נד עמוד א כותב: "המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך חונן הדעת, וכן בכולם, והעונין אומרים: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וילפינן לה מקרא דתפלת עזרא וסיעתו, ואשמעינן הכא דבמקדש ראשון לא היו אומרים אלא ברוך ה' אלהי ישראל עד מן העולם".
רש"י ברישא מוסיף אתה, ובסיפא לא מוסיף אתה. גם בפירושו במסכת תענית כתב ברישא ברוך אתה ה', ובסיפא ברוך ה'. ומסתבר שלשיטתו צריך להוסיף אתה, אלא שבסיפא קיצר בלשון. והיינו שהבין שגם הגמרא רק קיצרה בלשונה, ויש לומר בתחילת החתימה ברוך אתה ה'.
כך כתב גם ה'פני משה' על המשנה בברכות – המברך אומר בסוף כל ברכה ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם כך היו אומרים במקדש ראשון והעונין אחריהם אומרים בשכמל"ו ומשקלקלו המינין הכופרים בתחיית המתים ואמרו אין עולם אלא זה התקינו עזרא וסיעתו שיהו אומרים ברוך אתה ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם להוציא מלב המיני':
הרמב"ם בהלכות תעניות פרק ד הלכה טו-טז כתב
כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלם היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח ומתפללין כסדר הזה, וכשמגיע שליח צבור לומר מי שענה את אברהם אומר ברוך אתה ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' גואל ישראל… וכן בברכה השנייה לזו שהיא ראשונה מן השש שמוסיף חותם בה ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות.
גם ברמב"ם נראה שצריך להוסיף אתה, אלא שבסיפא קיצר בלשון. והיינו שהבין שגם הגמרא רק קיצרה בלשונה, ויש לומר בתחילת החתימה ברוך אתה ה'.
לעומת זאת, מסתימת הגמרא וכל הראשונים מלבד רש"י ורמב"ם, משמע שאומרים ברוך ה', והיינו כלשון הפסוק "ברוך ה' אלוהי ישראל". וצ"ע כיצד יש להכריע בזה.
וכתב בזה הרב 'אורחותיך למדני בזו הלשון:
נראה שכיונו חז"ל למ"ש בתהלים מזמור קו מח, "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם." וכן הוא בדברי הימים א' פ"טז לא. ע"ש.
אלא כתב הרמב"ם הל' תענית פ"ד הל"טז, "ברוך ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם." ונראה שהטעם לנוסח זה, הוא לפי מ"ש בנחמיה פ"ט, "קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם". ולכן תקנו לומר "ברוך" כנגד "ברכו", ו"אלקים" כנגד "אלקיכם". אלא זה קשה, שא"כ מנין להם לומר "אלקי ישראל", שזה לא נזכר בפסוק בנחמיה הנ"ל. ולכן יותר נראה לומר שצ"ל כלשון הפסוק בתהלים ודברי הימים, "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם'".
וכן נראה לפי רוב מה שכתוב בגמ' תענית הנ"ל לפי הנוסח בידינו, שבתחילה כתוב "במקדש מהו אומר ברוך ה' אלקים אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל", משמע שצ"ל אלקים, אבל אחר כך כתוב שם "ברוך ה' אלהי ישראל זוכר הנשכחות", ולא הזכיר "אלקים", ואחר כך גם כתוב שם "אבל במקדש היו אומרים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל", ולא הזכיר אלקים, ואחר כך כתוב "תנו רבנן על הראשונות הוא אומר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל", ולא הזכיר אלקים, ובסוף כתוב שם "ועל השניה הוא אומר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך זוכר הנשכחות", ולא הזכיר אלקים. ולכן נראה שהעיקר הוא לומר כמ"ש בתהלים קו, "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם", דמסתמא שחז"ל כיונו לתקן לשון חתימה זו כדמצינו בפירוש בפסוק.
ולגבי "אתה" שכתב הרמב"ם שם הל"טו, "כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלים… ברוך אתה ה' אלקינו אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' גואל ישראל." וכן הוא ברש"י בתענית טז: ד"ה אבל במקדש, שכתב בא"י אלקי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל." ע"ש.
נראה לומר שאין זה מוסכם, שהרי רש"י בברכות סג. כתב "והמברך אומר ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם." וכן הוא ברש"י בסוטה מ: "שכל ברכה שהיו מברכין במקדש כך היו מברכין ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם למגן אברהם וכן למחיה המתים." ע"ש. הרי במקומות אלו רש"י לא הזכיר "אתה".
וכן הוא בריטב"א בתענית שם ד"ה גרסת, שכתב "ובמקדש חותמים ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם עד העולם." ע"ש. וכן הוא בנמוקי יוסף שם. וכן הוא בתלמיד הרמב"ן בתענית שם. וכן הוא בספר המאורות בתענית טו. בשם השלמה, וז"ל "אבל במקדש לא היו אומרין אמן, ובכל חתימת הברכה היו אומרים ברוך ה' אלוקי ישראל מן העולם עד העולם…". הרי שראשונים אלו לא הזכירו "אתה".
וכן לא מצינו לשון "אתה" בגמ' תענית שם או בתוספתא, וגם לא מצינו לשון זו בפסוקים הנ"ל. ולכן יותר נראה שלא לאומרו, כיון דמסתמא תקנו חז"ל כלשון כדמצינו בפסוקים, דהיינו מ"ש בתהלים קו הנ"ל "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם", שנראה שלפסוק זה כיונו חז"ל כמו שכתבתי לעיל.
ונראה גם לענ"ד שיש להכריע לומר כלשון הפסוק, מכיוון שבהוספת "ברוך אתה ה'" יש חשש של אמירת ברכה שלא כתיקון חז"ל והוי ברכה לבטלה, אך בהוספת הפסוק כלשונו בכ"ג לא יוצא קלקול מזה והוי ברכה כתיקונה. כמו כן, נראה שאין להוסיף את המילה 'אלהים', שאומנם ישנו פסוק (תהילים עב, יח) שלשונו "ברוך ה' אלהים אלהי ישראל" אך אינו מסיים מן העולם ועד העולם, וברוב הגרסאות בגמרא ובראשונים איתא ללא הוספת מילה זו.
העולה מכל האמור שיש לחתום "ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה' מגן אברהם" וכן בכולם.
הברכות בהם אומרים את הנוסח המיוחד למקדש
באילו ברכות במקדש חותמין "ברוך… אלוהי ישראל מן העולם ועד העולם", ועל אילו ברכות לא עונים העונים אמן אלא עונים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
יש לעיין האם יש לומר את החתימה המיוחדת למקדש בכל ברכה וברכה הנאמרת בהר הבית, או שיש לומר חתימה זו רק בברכות התפילה.
וכמו כן, האם יש לומר חתימה זו גם ביחיד ובתפילת לחש, או שמא כוונת הגמרא והפוסקים לומר כן רק בתפילה בציבור.
עוד יש לעיין אודות דברי הגמרא ש"אין עונין אמן במקדש", האם הכוונה שעל כל הברכות שבמקדש לא עונים אמן אלא בשכמל"ו, או שמא הכוונה רק על ברכות שבחזרת הש"צ, או שמא בכל ברכות שבתפילה (היינו לא רק של החזרה אלא גם ברכות ק"ש וכדו') עונים בשכמל"ו אך בשאר ברכות עונים אמן.
מסתימת המשנה האומרת "כל חותמי ברכות שהיו במקדש" נראה שכל ברכה שיש בה חתימה (ברכה ארוכה) שאדם מברך בהר הבית, חותם "מן העולם". כך גם נראה מלשון הגמרא בברכות (סג.) ובתענית, דאיתא שם ש'אין עונין אמן במקדש'. היינו שעל כל ברכה וברכה יש לענות בשכמל"ו ולא אמן, ובכל ברכה שיש בה חתימה יש לחתום "מן העולם".
וכן נראה מדברי רש"י בתענית, שאומר בד"ה 'במה דברים אמורים' –
"דהן עונין אחריו אמן -בגבולין. אבל במקדש – "אומר אותו הזקן לאחר הפרשיות: מי שענה את אברהם הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם ביום הזה בא"י אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונים אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וכן בכל ברכות שבמקדש".
וכן ברש"י במסכת יומא דף סט עמוד ב ויברך עזרא וגו'
"בההוא ענינא דויקרא לפני הרחוב כתיב ברוך ה' אלהים וגו' כך תיקנו באותו היום לומר במקדש בסוף כל ברכה וברכה כדאמרינן במסכת תענית".
וכן משמע בתוספתא מסכת תענית פ"א:
"במקדש מה הן או' ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואין עונין אמן במקדש מנין שאין עונין אמן במקדש שנ' קומו וברכו את ה' אלהיכם וגו' מנין על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה שנ' ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה ברכה ועל כל תהלה תהלה".
העולה מכל הנ"ל שעל כל ברכה שאדם שומע בהר הבית צריך לענות בשכמל"ו, שהרי 'אין עונין אמן במקדש'. ובכל ברכה שיש בה חתימה יש להוסיף "מן העולם", לכאורה לא שנא של תפילה או של ברכה, לא שנא בציבור או ביחיד.
אלא שמצאנו בראשונים שכתבו אחרת.
הרמב"ם לא הביא כלל דין זה שאין עונין אמן במקדש (רק בברכת כהנים הביא שבמקדש במקום אמן היו אומרים "מן העולם" כדלהלן), והביא את דין החתימה כפי המופיע במסכת תענית רק בהלכות תעניות ובזה הלשון (פ"ד הלכה טו-טז):
"כשהיו מתפללין על הסדר הזה בירושלם היו מתכנסין בהר הבית כנגד שער המזרח ומתפללין כסדר הזה, וכשמגיע שליח צבור לומר מי שענה את אברהם אומר ברוך אתה ה' אלהינו אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך אתה ה' גואל ישראל, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד…
וכן בברכה השנייה לזו שהיא ראשונה מן השש שמוסיף, חותם בה ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, ברוך אתה ה' זוכר הנשכחות, והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד…".
מדברי הרמב"ם משמע שהיו חותמים "מן העולם" וכן עונין בשכמל"ו רק בברכות שהוסיפו בעת תפילת התענית. וזה תימא, וכבר עמד על כך הרש"ש במסכת ברכות דף נד עמוד א וזו לשונו:
"ד"ה כל חותמי ברכות… ה"נ דבמקדש בכל הברכות כולן ובכל יום אף שלא בתענית היו חותמין בנוסח זה… ובגמרא שם התחיל מברכת גואל ישראל שהיא הראשונה שמאריכין ותוקעין בה בתענית ובהם אתי ועסיק שם. והרמב"ם לא הזכיר זה אלא בהל' תענית ובהז' ברכות וצ"ע בזה":
מאידך, בפירושו למשנה בסוטה פ"ז מ"ו כותב:
"והטעם שעשאום (את ברכת כהנים) ברכה אחת ואין עונין אמן אחר כל ברכה כמו שאנו עושין בכל מקום, לפי שהכלל אצלינו אין עונין אמן במקדש, אלא כך הם עונין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, והראיה לכך אמרו קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם".
מלבד מה שקשה בדבריו שהעונים אומרים "מן העולם" ולא אומרים בשכמל"ו (וכן פסק בהלכות נשיאת כפיים) כפי שמפורש בגמרא בתענית (וכפי שפסק הרמב"ם בעצמו בהלכות תענית כדלעיל), עוד משמע מדבריו שלעולם אין עונין אמן במקדש. אך זה קשה כי כאמור הרמב"ם בהלכות לא הביא את דין אמירת החתימה ועניית בשכמל"ו אלא בתפילת תענית בלבד. וצ"ע.
מכמה מהראשונים עולה כי מה שנאמר בגמרא שאין עונין אמן במקדש ואין מאריכין בחתימה, היינו דווקא בתפילה. זה לשון הרשב"א (מסכת ברכות דף סג עמוד א):
"ת"ר מנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה… וכתב הראב"ד ז"ל הני מילי דוקא לתפלה אבל לשאר ברכות לא היו המברכים מאריכין ולא העונין שהרי מצינו בעזרא עצמו כשברך על התורה ענו אחריו כדכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן במועל ידיהם".
וכן הוא במאירי שם:
"וגדולי המפרשים כתבו שלא היה מנהג זה אלא לתפלה אבל בשאר ברכות היו עונים אמן שהרי בברכת התורה נאמר בעזרא ויברך עזרא… ויענו כל העם אמן במועל ידיהם".
וכן הוא בריטב"א שם:
"ודוקא לתפלה אבל לשאר ברכות אמן היו עונין שהרי מצינו בעזרא עצמו כשבירך על התורה ענו אחריו אמן כדכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן במועל ידיהם וכו'.
וכך כתב גם בשיטה מקובצת:
"ודוקא לתפלה אבל לשאר ברכות אמן היו עונין שהרי מצינו בעזרא עצמו כשבירך על התורה ענו אחריו אמן כדכתיב ויברך עזרא את ה' הגדול ויענו כל העם אמן במועל ידיהם וכו'".
אם כן יש לפנינו כל הני רבוואתא שפוסקים שרק בתפילה חותמים "מן העולם" ועונים בשכמל"ו ולא בשאר ברכות שבמקדש.
עוד נראה מתוך דבריהם ומהגמרא בתענית, שהדין שחותמים "מן העולם" הוא דווקא כאשר עונים בשכמל"ו, אך בשאר ברכות, מלבד שעונים אמן ולא בשכמל"ו, גם לא חתמו "מן העולם", שהם תרי רעין דלא מתפרשין. שכך איתא בתענית טז:
"במה דברים אמורים (רש"י – שעונים אמן) – בגבולין, אבל במקדש אינו כן, לפי שאין עונין אמן במקדש. ומנין שאין עונין אמן במקדש – שנאמר קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם עד העולם ויברכו שם כבדך ומרומם על כל ברכה ותהלה. יכול על כל ברכות כולן לא תהא אלא תהלה אחת – תלמוד לומר: ומרומם על כל ברכה ותהלה, על כל ברכה תן לו תהלה. ואלא במקדש מהו אומר? ברוך ה' אלהים אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ברוך גואל ישראל, והן עונין אחריו: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד".
אם כן מבואר מהלימוד בפסוק שהגמרא מביאה, שהדין לומר "מן העולם" ולענות בשכמל"ו הוא תלוי אחד בשני, וכן משמע להדיא בריטב"א שכתב (ברכות סג):
"במקדש לא היו עונין אמן אלא כל העונין אומרים ברוך שם כבודו לעולם ועד, וכיון שהעונין מאריכין ואומרים ברוך וכו' לעולם כדאיתא במס' תענית, בדין הוא שיאריכו המברכין ויאמרו מן העולם ועד העולם:" וכן הוא באותו לשון בשיטה מקובצת שם.
ועפ"ז נראה שהדין של עניית בשכמל"ו הוא רק בברכה בציבור, לרש"י ודעימיה בכל ברכה בציבור, ולראב"ד ודעימיה רק בברכות התפילה (וצ"ע האם רק בחזרת הש"צ, או כוונת הראב"ד גם בשאר ברכות שבתפילה).
וכעין הדברים האלה כותב התוספות יום טוב על המשנה במסכת סוטה פ"ז מ"ו:
"ובמקדש ברכה אחת – כתב הר"ב לפי שאין עונין אמן במקדש ואין כאן שום הפסק… קשה לי ממה שפירש הר"ב בסוף ברכות דאחר הברכה עונין בשכמל"ו. ובגמרא דהתם דף ס"ג יכול הברכות כולן תהא להן תהלה אחת. ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה וברכה תן לו תהלה (כלומר, קשה מדוע מבאר הר"ב שהטעם שברכת כהנים במקדש היא ברכה אחת זה מפני שלא מפסיקין בעניית אמן, הרי מפסיקים לעניית בשכמל"ו?)
והיה נ"ל לומר דבשכמל"ו לא שייך לומר אלא כשהמברך אמר בברכתו ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם שכן היתה תקנת עזרא במקדש. וכמ"ש הר"ב בסוף ברכות. אבל בברכת כהנים שא"א לשנות ועליהם אין להוסיף אלא כה תברכו כמו שנכתבו בתורה והואיל והמברכין לא אמרו ברוך ה' כו' לפיכך העונין ג"כ לא היו עונין בשכמל"ו. ונמצא שאין כאן הפסק כלל. וא"ת א"כ יהיו עונין אמן. וי"ל שכיון שאין עניית אמן במקדש בשאר ברכות לא רצו לשנות".
העולה מדברים אלו, שדין עניית בשכמל"ו קשור ומאוחד עם חתימת "מן העולם", ומכאן יש ללמוד שדין החתימה אינו אלא לחזן בתפילת הציבור, אך יחיד בתפילתו לא חותם "מן העולם". ומסתברא לי שגם יחיד המברך בקול ברכה ארוכה אינו חותם "מן העולם" ואין העונים עונים בשכמל"ו אלא אמן, דלא מסתבר לחלק בדין חתימת הברכה בין ברכה שיש מי ששומע אותה לברכה שאין, אלא נראה שהתקנה הייתה דווקא בתפילת הציבור.
לשיטת הרמב"ם אין חותמים "מן העולם" ועונים בשכמל"ו אלא בתפילת התענית בלבד (ואע"פ שמפירושו במשנה סוטה משמע שלעולם אין עונים אמן במקדש, יש לומר שחזר בו, שהרי לא פסק כך בספרו, וצ"ע).
לשיטת רש"י – בכל ברכה (בציבור כנ"ל) יש לחתום "מן העולם" ולענות בשכמל"ו.
לשיטת הראב"ד ודעימיה – רק בתפילה יש לחתום "מן העולם" ולענות בשכמל"ו (וצ"ע האם ברכה שבתוך התפילה כגון 'יוצר אור', יש לחזן לחתום "מן עולם" ולענות בשכמל"ו, או כוונתו רק לתפילת שמונה עשרה).
לכאורה נראה לומר שרק בחזרת הש"צ יש לנהוג כן, מכיוון שרוב הראשונים כתבו שיש לנהוג כן רק בתפילה, ולא מסתבר לחלק בין ברכת התורה הנאמרת בציבור בהר הבית לבין ברכת 'יוצר אור' וכדו', ואם כן נראה שהתקנה הייתה רק בחזרת הש"צ וזו הכוונה לומר בתפילה.
אלא שמצאנו במשנה במסכת סוטה פ"ז מ"ו שבכל גוונא לא אומרים אמן במקדש, גם כשלא חותמים "מן העולם", שכך שנינו:
"ברכת כהנים כיצד, במדינה אומרים אותה שלש ברכות ובמקדש ברכה אחת".
ובגמרא שם דף מ: – "וכל כך למה? לפי שאין עונין אמן במקדש".
אם כן מבואר שבכ"ג לא עונים אמן.
וכן משמע ברמב"ם בפירושו על המשנה שם:
"והטעם שעשאום ברכה אחת ואין עונין אמן אחר כל ברכה כמו שאנו עושין בכל מקום, לפי שהכלל אצלינו אין עונין אמן במקדש, אלא כך הם עונין ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, והראיה לכך אמרו קומו וברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם".
וכן כתב ר' עובדיה מברטנורא שם:
"ובמקדש ברכה אחת – לפי שאין עונים אמן במקדש ואין כאן שום הפסק: וכן הוא במאירי ועוד רבים".
וכן משמע קצת מלשון התוספתא מסכת תענית (ליברמן) פרק א:
"במקדש מה הן או' ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואין עונין אמן במקדש מנין שאין עונין אמן במקדש שנ' קומו וברכו את ה' אלהיכם וגו' מנין על כל ברכה וברכה ועל כל תהלה ותהלה שנ' ומרומם על כל ברכה ותהלה על כל ברכה ברכה ועל כל תהלה תהלה".
וכן כתב המהרש"א בחידושי הלכות על מסכת ברכות דף סג עמוד א:
"וכ"כ למה לפי שאין עונין אמן במקדש כו' למאי דקאי אמתני' הוא מגומגם דלא הוזכר במתני' כלל מעניית אמן אלא ברכת המברך קאמר במתני' שנשתנה במקדש וראיתי בתוספתא דתני לה מלתא באנפי נפשיה אין עונין אמן במקדש שנאמר קומו וברכו כו' ע"ש וק"ל":
וכן עולה מהירושלמי מסכת תענית פ"ב ה"י:
"תני לא היו עונין אמן בבית המקדש ומה היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. ומניין שלא היו עונין אמן במקדש ת"ל [נחמיה ט ה] קומו ברכו את ה' אלהיכם מן העולם ועד העולם. ומניין על כל ברכה וברכה ת"ל ומרומם על כל ברכה ותהלה":
מכל אלין משמע שהדין שלא היו עונים אמן במקדש עומד באפי נפשיה (דלא כתיו"ט), ובכל ברכות התפילה היו עונים 'ברוך שם'. ואם כן, מסתבר שגם בשאר ברכות שבתפילה היו חותמים "מן העולם" (ודלא כפי שכתבנו לעיל).
אומנם לגבי עניית 'ברוך שם' בברכות שאינם בתפילה, כבר ראינו שהראב"ד ודעימיה למדו מברכת התורה של עזרא שלא היו עונים 'ברוך שם' אלא בתפילה, אך בשאר ברכות היו עונים אמן. אך בכ"ג מסתבר שהתקנה לחתום "מן העולם" ולענות 'ברוך שם' מיירי רק בתפילה בציבור אך לא בתפילת היחיד (אם כי לא מוכרח הדבר וצ"ע).
לסיכום: בכל ברכות התפילה הנאמרות בציבור בהר הבית יש לחתום "מן העולם" ולענות 'ברוך שם'.
וכן כתב בתשובה הרב 'אורחותיך למדני', זה לשונו:
מלבד מה שהביא כת"ר שהריטב"א והמאירי סברו כהראב"ד, כן ראיתי בנמוקי יוסף בברכות שם, וכן הוא בספר המכתם שם, שכתב "ודוקא לתפלה, אבל לשאר ברכות לא היו מאריכין לא המברכין ולא העונין, שהרי מצינו בעזרא עצמו כשמברך על התורה ענו ואמרו אמן, כדכתיב ויברך עזרא את ה' וגו' ויענו כל העם במועל ידיהם'".
וראיית הראב"ד ש"דוקא לתפלה אבל לשאר ברכות אמן היו עונין", היא ממ"ש בנחמיה פ"ח, שכתוב בפסוק א, "ויאספו כל העם כאיש אחד אל הרחוב אשר לפני שער המים". ולרבנן שער זה היה מקום העזרה כמ"ש רש"י בסוטה מא. "ויקרא בו לפני הרחוב אשר לפני שער המים. בספר עזרא כתיב קתני מיהא לרבנן בעזרה היו קוראים."
ושוב כתוב לגבי ברכת עזרא על קריאת ס"ת, "ויברך עזרא את ה"א הגדול, ויענו כל העם אמן אמן…". הרי שעל ברכות קריאת התורה י"ל אמן במקדש.
ולכאורה דעת הראב"ד היא כנגד מה דמצינו בגמ' סוטה לז: לגבי ברכת כהנים שבמקדש אומרים רק ברכה אחת. וכתבה הגמ' שם מ: "וכל כך למה לפי שאין עונין אמן במקדש." הרי אף לגבי ברכת כהנים שייך לומר שאין לענות אמן במקדש, ודלא כמ"ש הראב"ד הנ"ל שזה רק בתפלה משא"כ בשאר ברכות.
וכן נראה דעת הרא"ש בתמיד לג: שכתב "וא"ת והרי עונה בשכמל"ו, י"ל כיון דברכת כהנים אינה כ"א לברך את ישראל לא היו עונים בשכמל"ו, ואע"פ שביום הכפורים היו עונין, זהו משום חשיבות היום, שהוא יום סליחה ומחילה וכפרה." משמע שבשאר ברכות שהם להקב"ה צ"ל בשכמל"ו, ודלא כדעת הראב"ד הנ"ל.
אלא לפי זה מלבד ממה שיש להקשות על שיטת הראב"ד ממה דמצינו לגבי ברכת כהנים, ה"ה שיש להקשות על הרא"ש מהראיה של הראב"ד הנ"ל ממה דמצינו בנחמיה שהעם היו עונים אמן על ברכת ס"ת.
ונראה לתרץ לפי מ"ש בברכות סג. "לפי שאין עונין אמן במקדש, ומנין שאין עונין אמן במקדש שנאמר קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם ואומר ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה."
וי"ל שכיון שכתוב "קמו וברכו" בלשון רבים, נראה שכל דין עניית בשכמל"ו מיירי רק בשיש ברכה שהרבים מברכים, כגון ברכת כהנים שהרבה כהנים אומרים אותה ביחד. וכן י"ל שכיון שבתפילת העמידה בקול רם, הש"ץ מכוין להוציא י"ח של אלו שאינם בקיאים בתפילה, אז זה נחשב תפילה דרבים, וי"ל בשכמל"ו במקום אמן.
אלא קריאת התורה ברבים אינה כדי להוציא אחרים י"ח, ולכן לא שייך לומר בברכות על הקריאה שהן בכלל "קמו וברכו", ולכן יש לענות רק אמן אחר ברכות התורה. וזה כדמצינו ברא"ש בברכות פ"ז אות כ, שכתב "דהא דאמרינן בשילהי ראש השנה כט. דכל שאינו חייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן, והא דסלקי קטן ועבד ואשה דליתנהו בתלמוד תורה למנין שבעה, משום דס"ת לשמיעה קאי." ע"ש שזה דעת ר"ת. וכן הוא במאירי במגילה כד. שזה ששנינו קטן קורא בתורה הטעם לכך משום "שאין הכוונה בקריאת התורה אלא להשמיע לעם, ואין זו מצוה גמורה כדי שנאמר בה הכלל שאמרו כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את אחרים ידי חובתם." וכן הוא בב"י בחו"מ ס"לז, שכתב "דלאו עשיית מצוה ממש היא אלא שמיעה בעלמא". הרי שאין קריאת התורה או הברכות עליה כדי להוציא י"ח של הרבים, ולכן היא רק כברכה של יחיד, והיא אינה בכלל "קמו וברכו" דמיירי בברכה דרבים. ולכן מטעם זה יש לענות אמן על ברכות התורה שבמקדש.
ולפי זה נראה שהראב"ד שסבר דוקא לתפלה יש לענות בשכמל"ו אבל לא בשאר ברכות, י"ל שהטעם הוא מפני ששאר ברכות אינם בכלל ברכה דרבים, אבל כשהוא בכלל ברכה דרבים מודה הראב"ד שיש לענות בשכמל"ו. וכן י"ל לדעת הרא"ש הנ"ל שאין להקשות עליו מדין ברכות על קריאת ס"ת, כיון שדין עניית בשכמל"ו הוא רק בברכה דרבים כמ"ש "קמו ברכו".
עוד כתב הרב:
נראה שי"ל חתימה זו רק בברכות דרבים כמו שכתבתי לגבי עניית בשכמל"ו. וכן משמע מפסוק הנ"ל קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם, ואומר ויברכו (את) שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה." הרי הקטע "ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם" הוא הטעם שיש לחתום "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם", וכיון שכוונת "קומו ברכו" הוא ברכה דרבים כמו שכתבתי לעיל, כן י"ל שחתימה זו היא דוקא בברכה דרבים.
ונראה שאין לומר חתימה זו בתפילה דלחש, שכתוב בנחמיה פ"ט קודם פסוק הנ"ל (בפסוק ד), "ויקם על מעלה הלוים ישוע ובני קדמיאל שבניה בני שרביה בני כנני, ויזעקו בקול גדול אל ה"א." ושוב כתוב בפסוק ה', "קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם." משמע שכל זה מיירי ב"קול גדול", ולא בברכה או תפילה בלחש.
מ"מ נראה לומר שאם הש"ץ מתפלל תפילת הלחש קודם חזרת הש"ץ, אז אף בתפילת הלחש יש לו לומר "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם", כיון כל כוונת תפילת הלחש של הש"ץ היא כדי לסדר בתחילה חזרת הש"ץ בקול רם, וכמ"ש האגרות משה א"ח ח"ב ס"כט, שכתב שהוא אסור לש"ץ להתפלל בלחש נוסח אחר ממה שהוא יתפלל בקול רם, וזה מפני "שטעם שהש"ץ מתפלל בלחש הוא כדי שיסדיר תפלתו, ולא יכשל בלשונו כשיתפלל בקול רם לפני הצבור." ע"ש. ולכן י"ל שבמקדש אף שבדרך כלל אין לחתום "ברוך ה' אלקי ישראל מן העולם ועד העולם" בברכה בלחש, מ"מ שאני ש"ץ שמוכרח לומר כן כדי לסדר תפילתו. עכ"ל הרב 'אורחותיך למדני'.
העולה מכל האמור, שבברכות הציבור בהר הבית, יש לחתום "מן העולם", ולענות בשכמל"ו. אך בתפילת לחש וכן בשאר ברכות פרטיות יש לברך ולענות כבגבולין.
