הר הבית כיום
הר הבית הינו הר טבעי, אשר בפסגתו בולט סלע אם גדול – הסלע הזה נקרא 'אבן השתיה'. במשך השנים ובעיקר בסוף ימי הבית השני, נעלם כמעט כליל תוואי ההר המקורי. המלך הורדוס בנה רחבה חדשה וקירות תמך גדולים אשר קברו תחתם את הרחבה המקורית. רחבה גדולה זו "גולשת" מעבר לגבולות ההר המקורי, ועושה את רוב שטח הר הבית כמישור אחד גדול. למרות זאת, גם כיום ניתן לראות במרכז הרחבה אזור המוגבה בכמה מטרים מעל פני השטח. על גבי רחבה זו נמצא אותו הסלע – 'אבן השתיה'. סביב סלע זה נבנה לפני כאלף ושלוש מאות שנה מבנה גדול ומיוחד אשר מכונה כיפת הסלע (רבים מכנים את הבניין מסגד עומר, אך זו טעות. ראשית, מקום זה אינו מסגד, אלא נבנה כציון מקום לסלע המקודש, ולא עומר בנה אותו אלא הח'ליף עבד-אל מאלכ).
קדושת המקום
אבן השתייה איננה רק פסגת ההר מבחינה טופוגרפית, אלא היא המקום הקדוש והחשוב ביותר, המקום ממנו הושתת העולם כולו, מקום קודש הקודשים. השראת השכינה, החיים, הברכה, כל השפע הגשמי והרוחני נשפע לעולם ממקום קדוש זה, "כי שם ציווה ה' את הברכה חיים עד העולם". על אבן זו היה מונח בתקופת הבית הראשון ארון הברית אשר בתוכו היו לוחות הברית, ועל גביו היו הכרובים מזהב. המסורת על אבן השתייה עברה מדור לדור בקרב בית ישראל ואף בקרב אומות העולם.
