בע"ה
מי יעלה בהר ה' ומי יקום במקום קודשו?
מי יזכה לעלות להר הבית?
דוד המלך בתהילים מפרט את התשובה לשאלה שכולם שואלים:
מי יזכה לעלות להר הבית?
את המזמור הזה צריך לקרוא בהתבוננות הנכונה. דוד המלך מלא בתפילה על המקדש ומבקש לשכון כל הזמן במקום המקדש. אין בכוונת המזמור הזה להפחיד מפני הר ה' אלא לכוון אותנו ולדייק אותנו.
רד"ק:
זה המזמור חיברוֹ דוד שיאמרו אותו כשיכניסו הארון לבית קודש הקדשים. והיה זה אחר שהעלה עולה בהר המוריה ונגלה אליו המקום וידע כי שם יהיה בית ה', כמו שכתוב בדברי הימים (א כב, א). ואמר: לה' הארץ ומלואה תבל וישבי בה, ואף על פי שכל הארץ היא לה', זה ההר נקרא הר ה' ומקום קדשו, כי הוא מקום קדשו באמת כי הוא מְכֻוָּן כנגד כסא הכבוד. והארץ היא כוללת כל הארץ, כמו (בראשית א, א) את השמים ואת הארץ. ותבל הוא מקומות הישוב. לפיכך אמר עם הארץ – ומלואה, ועם תבל – וישבי בה.
ממשיך הרד"ק: "כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה. וכונן הארץ על יַמים ונהרות לצורך הברואים עליה, אבל זה ההר לא כונן אותו לכל הברואים, ואף לא לכל בני אדם, אלא לנקי כפים ובר לבב, והוא זרע יעקב שהם מבקשי ה'".
כלומר הארץ ומלואה היא לכל יושבי תבל, אבל המקום הקדוש הזה הוא לעם ישראל בלבד, שהם נקיי כפיים וברי לבב. דוד המלך לא בא חלילה להפקיע מישהו משער הר הבית ומכלל ישראל. דוד המלך לא בא לעמוד בשער ולבדוק כמה התפללת היום וכמה מצוות עשית. עם ישראל הוא העם הנבחר, שהוא מקום התשובה. באים למקום המקדש כל מי שרוצה לעשות תשובה.
וממשיך הרד"ק: "אותם שיעלו בבית ה' ישאו ברכה מאת ה', שיתן להם ברכתו וצדקתו ויושיעם מכל צרה.
דווקא אלה שזוכים לעלות להר הבית, זוכים לברכה הגדולה מאת הקב"ה. השאלה היא האם אתה דורש את ה', מתבטאת בעלייה למקום הקדוש. כל מי שמעם ישראל ורוצה לדרוש את ה' במקום קודשו, ראוי ומתאים לדבר הזה.
ישנו מדרש תהילים המפורסם:
אתה מוצא בשעה שבנה שלמה בית המקדש בקש שלמה להכניס את הארון והיה השער קטן חמש אמות ארכו ושתים וחצי רחבו. והארון הזה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. וכי לא היה אמה וחצי נכנסת בתוך שתים וחצי. אלא באותה השעה דבקו שערים זה בזה ואמר שלמה עשרים וארבע רננות ולא נענה. חזר ואמר שאו שערים ראשיכם ולא נענה. כיון שאמר (דברי הימים-ב ו מב) ה' אלקים אל תשב פני משיחך זכרה לחסדי דוד עבדך. מיד נענה ונשאו שערים ראשן ונכנס הארון וירדה אש מן השמים. ולמה נצטער שלמה כל כך. מפני שנתגאה ואמר (מלכים-א ח יג) בנה בניתי בית זבול לך.
וממשיך הרד"ק: "שאו שערים ראשיכם. הדרש (שו"ט ועוד) הוא ידוע, שדבקו השערים זה בזה בשעה שביקש שלמה להכניס הארון בבית קודש הקדשים. ולפי דרך הפשט נראה לומר דרך משל, כמו (מזמור צו, יא – יב): ירעם הים ומלֹאו, יעלֹז שדי וכל אשר בו, וכן אמר: שאו שערים ראשיכם. והנשאו פתחי עולם ויבוא מלך הכבוד, כי כבוד גדול תקבלו היום שיבוא בכם מלך הכבוד. ולפי ששכן הכבוד על הארון בין שני הכרובים קראו בשם ה' מלך הכבוד. וכן (ש"ב ו, ב): אשר נקרא שם שם ה' צבאות יֹשֵׁב הכרובים עליו".
על הארון כתוב שהוא גנוז למטה, עד שנעלה אותו למעלה. כך על פי הרמב"ם.
"פתחי עולם, שעד עתה נסע הארון ממקום למקום, בא מן המדבר לגלגל, ומן הגלגל לשילה, ומן שילה לארץ פלשתים, ומארץ פלשתים לבית שמש, ומבית שמש לקרית יערים, ומקרית יערים לבית עובד אדום, ומבית עובד לעיר דוד. ועתה הכניסוהו במקום שיהיה שם לעולם, לפיכך אמר פתחי עולם. וכן אמר (מ"א ח, יג): מכון לשבתך עולמים. ושער יקרא האסקופה עם המזוזה כמו שהיא, ופתח יקרא מה שנשאר מן השער מן הדלתות ולחוץ. ולכך נקרא פתח, שהוא נפתח תמיד..
(י) מי הוא זה מלך הכבוד. ובזה הפסוק לא הזכיר גבור מלחמה. והטעם לפירושנו כי אחר ששכן הארון בבית עולמים לא יצא עוד למלחמה, לפיכך היתה התשובה כשנות הענין, ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה, שנראה בכבודו בבית עולמים. וכן אמר שלמה (מ"א ח, יב): ה' אמר לשכון בערפל. ואמר: ה' צבאות, לפי שכל ישראל היו באים בזה הבית ולא יקריבו אלא בו".
ואומר המלבי"ם:
כי היא נפש ה' וחלק מעצמותו יתברך, והיא תוליכהו אל הר ה' אם לא ישא אותה לשוא ודברי רוח והבל להשביתה משלימותה, ב] שהכחות אשר נטע ה' באדם רובם נוטים לטוב, כמו כח החכמה והבינה כח המוסרי אשר באדם אשר יעוררהו ויאסרהו במוסר אל הטוב, ועל כוונה זאת אמרו חז"ל במליצתם כשנוצר האדם נר דולק על ראשו, וכשיוצא לאויר העולם משביעים אותו היה צדיק ואל תהיה רשע, הנר היא הנשמה האלהית נר אלהים נשמת אדם, והשבועה הם הכחות המוסריות והתבוניות והמדות הטובות השתולים בנפש שהם יאסרוהו לעשות טוב, כמו שאוסרים את האדם ע"י נדר ושבועה, ועז"א אם לא נשבע למרמה, ר"ל שלא עבור על השבועה והרגשת המוסר והטוב הנמצא בנפשו הכופה אותו אל עשות הטוב והיושר:
כל מי שמחובר לנפש האלוקית שבקרבו, מגיע להר הבית. כך אומר המלבי"ם. "דברי רוח והבל" יכולים להיות כל מיני טענות ומטענוצ: "חבית חומר נפץ", ה"התגרות בגויים". אבל העיקרון הוא שבסופו של דבר הוא שמי שדבק בה' וקשור אליו, הרגליים שלו יוליכו אותו אל בית המקדש. האדם יתגבר על כל דברי ההבל והרוח. השאלה היא האם האדם מבקש את ה'! אדם ישאל את רבו, יתעקש, וישמע מרבו ש:"מי שעולה, יש לו על מי לסמוך"…
בתקופה האחרונה אנשים מספרים שהגיעו לכותל, וסיפרו שכל פעם שהגיעו והרגישו יראת הרוממות. והם מרגישים ושומעים את הקול לעלות מעבר. והם טובלים, נטהרים ועולים להר בית ה'. הקב"ה דופק על לבבות ישראל לבוא למקום השכינה ולהביא לגילויה בפועל ממש.
