נהלך ברגש
בסיפוק רב, כי בחלוף 50 שנה מאז החזירנו שוכן המקום אל ביתו, החילונו לחוות התעוררות עצומה ביחס של עם ישראל למקום מקדשו ולבניין ביתו. רבבות עולים ופוקדים את הר הבית כהלכה, חברי כנסת שואלים איה מקום כבודו להעריצו. אחים תועים טובלים ועולים בגבולות המותרים למי שלא נטהרו באפר פרה, ורשויות הבטחון מחוללים מהפך ביחסם אל הר הקודש ואל העולים אליו בקדושה.למרות ההתפתחות החיובית הגדולה, היעד המרכזי עדיין מעבר לאופק הקרוב. גויים מקרקרים בהיכלו, והפעם בחסותנו.
לעומת הניסים והנפלאות מרובי החסדים מצידו של שוכן המקום אלינו במאת השנים האחרונות. אנחנו מתמהמהים קשות במצוות ועשו לי מקדש, ומתבטלים בהכרת הטובה שלנו בקיום מצוותיו בביתו.
בדורות הבאים לא יאומן כי יסופר שיותר מיובל שנים לשיבתנו לירושלים משכן כבודו, לא העלינו לא עולה ולא זבח, אפילו לא תודה אחת. לא מנורה ולא קטורת. לא מנחה ואף לא תפילת ציבור. איך נישא פנינו, איך נגיע שוב ליום-כיפור, יום-העבודה, מבלי שעשינו כל שבידינו כדי להחזיר שכינתו בתוכנו, לקומם ביתו, ולחזור לעובדו כרצונו בתורתו.
העלייה להר הבית היא הפעולה הגדולה ביותר בדורנו להחזרת עבודת המקדש. כל עולה וכל עלייה מקדמת לעינינו את שיבת המקדש. מספר העולים היהודים קובעת ומזרזת את היום שבו נחדש את עבודת המקדש, את בניינו, ואת גאולתו מידי שודדיו.
אם כי הכל נכנסין לבנות ולתקן, ובעת הצורך אף ישראלים ולוויים ככהנים, בעלי מומין כתמימים, ואף טמאין כטהורים. הלוא לכתחילה חובה להדר ולהקפיד על מורא מקדש וטהרה מקסימלית. אשרי כל הפועלים עם א-ל בחצרות בית השם, כדי להרבות שם קדושה וטהרה.
זכתה ישיבת הר הבית להקים במקום תורה ותפילה מדי יום ביומו. ישיבה שהעלתה את רמת הקדושה והמורא בקרב כל העולים להר הבית כהלכה. תלמידי הישיבה עוסקים בתורת המקדש, ללמוד וללמד בהר המוריה, שממנה יצאה הוראה לעולם, ואף לספק מים ומזון לעולים המתרבים. ועתה נטלנו על שכמנו את הזכות גדולה לנו להוצאת והפצת "נהלך ברגש" כדי להוסיף עוד קדושה טהרה ומורא במקום מקדשנו. שנזכה לבנותו במהרה בימינו. אמן.
