הלכות השתחוויה בהר הבית | הלכה למעשה!

בס"ד

הלכות השתחוויה בהר הבית

1. מצוות ומעלת ההשתחוויה
2. היכן מותר להשתחוות
3. מתי יש להשתחוות
4. כיצד משתחווים וכמה זמן
5. השתחוויית נשים

 

• מצוות ומעלת ההשתחוויה

מפסוקים רבים יש ללמוד על מצוות ומעלת ההשתחוויה כחלק מרכזי וחשוב בעבודת ה'.

על אברהם אבינו בדרכו להר המוריה נאמר (בראשית כב, ה): "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם".

בעת ההכנה למעמד הר סיני נאמר (שמות כד, א): "וְאֶל מֹשֶׁה אָמַר עֲלֵה אֶל ה' אַתָּה וְאַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא וְשִׁבְעִים מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶם מֵרָחֹק".

וכן הצטוו ישראל שכאשר תשרה השכינה באוהל מועד הם ישתחוו, כנאמר (שמות לג, ט-י): "וְהָיָה כְּבֹא מֹשֶׁה הָאֹהֱלָה יֵרֵד עַמּוּד הֶעָנָן וְעָמַד פֶּתַח הָאֹהֶל וְדִבֶּר עִם מֹשֶׁה. וְרָאָה כָל הָעָם אֶת עַמּוּד הֶעָנָן עֹמֵד פֶּתַח הָאֹהֶל וְקָם כָּל הָעָם וְהִשְׁתַּחֲווּ אִישׁ פֶּתַח אָהֳלוֹ".

במצוות הביכורים מצווה האדם להשתחוות (דברים כו, י): "וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלוהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי ה' אֱלוהֶיךָ".

וכתב שם הגאון מוילנא באדרת אליהו: "והשתחוית. זה כלל, כל היוצא מבהמ"ק צריך השתחואה".

אלקנה אביו של שמואל הנביא, היה עולה להשתחוות בבית ה' בשילה כנאמר (שמואל א פרק א, ג): "וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַה' צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה".

ובילקוט שמעוני מובא על פסוק זה (שמואל א רמז עז): "להשתחות ולזבוח, ר' אבא בר יוסף בש"ר יצחק: התפלה גדולה מן הקרבנות, דכתיב להשתחות, ואחר כך לזבוח. ורבנין אמרי: תפלה שקולה כנגד כל הקרבנות, דכתיב להשתחות ולזבוח". 

ישעיהו הנביא מנבא שלעתיד כולם יבואו להשתחוות בבית ה', כנאמר (סו, כג): "וְהָיָה מִדֵּי חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר ה'".

יחזקאל הנביא מנבא גם הוא על הבאים להשתחוות לפני ה', כנאמר (מו, ג, ט): "וְהִשְׁתַּחֲווּ עַם הָאָרֶץ פֶּתַח הַשַּׁעַר הַהוּא בַּשַּׁבָּתוֹת וּבֶחֳדָשִׁים לִפְנֵי ה': …וּבְבוֹא עַם הָאָרֶץ לִפְנֵי ה' בַּמּוֹעֲדִים הַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹן לְהִשְׁתַּחֲוֹת יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב, וְהַבָּא דֶּרֶךְ שַׁעַר נֶגֶב יֵצֵא דֶּרֶךְ שַׁעַר צָפוֹנָה לֹא יָשׁוּב דֶּרֶךְ הַשַּׁעַר אֲשֶׁר בָּא בוֹ כִּי נִכְחוֹ יֵצֵא".

בתהילים מוזכר מצוות ההשתחוויה פעמים רבות, כגון (ה, ח): "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ". (צט ה, ט): "רוֹמְמוּ ה' אֱלוהֵינוּ והִשְׁתַּחֲווּ לַהֲדֹם רַגְלָיו קָדוֹשׁ הוּא". "רוֹמְמוּ ה' אֱלוהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלוהֵינוּ". (קלב, ז): "נָבוֹאָה לְמִשְׁכְּנוֹתָיו נִשְׁתַּחֲוֶה לַהֲדֹם רַגְלָיו". (קלח, ב): "אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל-הֵיכַל קָדְשְׁךָ, וְאוֹדֶה אֶת-שְׁמֶךָ עַל-חַסְדְּךָ וְעַל-אֲמִתֶּךָ, כִּי-הִגְדַּלְתָּ עַל-כָּל-שִׁמְךָ, אִמְרָתֶךָ".

ישעיהו מנבא שהגלויות יתקבצו להר הבית להשתחוות, כנאמר (כז, יג): "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם".

ופירש שם האלשיך הקדוש: "והשתחוו לה' בהר הקדש, שהוא טרם יבנה ביהמ"ק שעודנו הר בירושלם, כי קיבוץ גלויות הוא תחלה".

מפסוקים אלו אנו למדים כי מצווה רבה לעלות להר הבית על מנת להשתחוות לפני ה', ועל מצווה זו התנבאו הנביאים.

אלפיים שנה אנו מצטערים על כך שאנו לא יכולים לקיים מצווה יקרה זו, כפי שאנו אומרים בתפילת מוסף של הרגלים: "וּמִפְּנֵי חֲטָאֵינוּ גָּלִינוּ מֵאַרְצֵנוּ וְנִתְרַחַקְנוּ מֵעַל אַדְמָתֵנוּ, וְאֵין אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לַעֲלוֹת וְלֵרָאוֹת וּלְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנֶיךָ". ומתחננים שנזכה לשוב לקיימה, כלשון התפילה: "וְשָׁם נַעֲלֶה וְנֵרָאֶה וְנִשְׁתַּחֲוֶה לְפָנֶיךָ בְּשָׁלשׁ פַּעֲמֵי רְגָלֵינוּ".

חשיבותה והמעלה הגדולה של ההשתחוויה בהר הבית בזמן הזה, נלמדת מהמובא בבראשית רבה (פרשת וירא פרשה נו): 

"א"ר יצחק הכל בזכות השתחויה, ואברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, ונשתחוה ונשובה אליכם. ישראל לא נגאלו אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שמות ד) ויאמן העם וגו' ויקדו וישתחוו. התורה לא נתנה אלא בזכות השתחויה, שנאמר (שם כד) והשתחויתם מרחוק. חנה לא נפקדה אלא בזכות השתחויה שנאמר (שמואל א) וישתחו שם לה'. הגליות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה שנאמר (ישעיה כז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו', והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחויה שנאמר (תהלים צט) רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו. המתים אינן חיין אלא בזכות השתחויה שנאמר (שם צה) באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו". 

 

• היכן מותר להשתחוות

 נאמר בספר ויקרא (כו, א): "לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם אֱלִילִם וּפֶסֶל וּמַצֵּבָה לֹא תָקִימוּ לָכֶם, וְאֶבֶן מַשְׂכִּית לֹא תִתְּנוּ בְּאַרְצְכֶם לְהִשְׁתַּחֲוֹת עָלֶיהָ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹוהֵיכֶם".

הגמרא במסכת מגילה (דף כב ע"ב) מביאה ברייתא המבארת את המקום המותר והאסור בהשתחוויה על האבן: "ותניא: ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, עליה אי אתה משתחוה בארצכם, אבל אתה משתחוה על אבנים של בית המקדש".

הרמב"ם פוסק זאת בהלכות עבודה זרה (פ"ו, הל' ו-ז):

"אבן משכית האמורה בתורה אף על פי שהוא משתחוה עליה לשם לוקה שנאמר ואבן משכית לא תתנו בארצכם להשתחות עליה, מפני שהיה דרך עובדי כוכבים להניח אבן לפניה להשתחות עליה, לפיכך אין עושין כן לה', ואינו לוקה עד שיפשוט ידיו ורגליו על האבן ונמצא כולו מוטל עליה שזו היא השתחויה האמורה בתורה. 

במה דברים אמורים בשאר הארצות, אבל במקדש מותר להשתחות על האבנים שנאמר בארצכם, בארצכם אי אתם משתחוים על האבנים, אבל אתם משתחוים על האבנים המפוצלות במקדש".

אם כן מבואר שרק במקדש מותר להשתחוות על האבנים. אומנם לא מבואר היכן בדיוק מותר להשתחוות, היינו מה לעניין מצווה זו נחשב 'מקדש', האם רק העזרה, או הר הבית או שמא כל ירושלים, הרי מצאנו שהעזרה נקראת מקדש (כגון ברמב"ם בית הבחירה פ"א ה"ה), ומצאנו שהר הבית נקרא מקדש (כגון בתענית דף טז ע"ב), ואפילו כל ירושלים לפעמים נקרא מקדש (כגון בסוכה פ"ג מ"יב ובפירוש הרמב"ם שם). 

ממקורות רבים נראה ברור שלעניין השתחוויה, כל הר הבית נחשב מקדש. בכמה פסוקים מתואר ההשתחוויה בהר הבית, כגון "והשתחוו לה' בהר הקודש" (ישעיה כז, יג). במסכת מידות (פ"ב מ"ג) שנינו שהיו משתחווים יג' השתחוויות כנגד הפרצות בחיל, היינו בהר הבית (וראה ראיות נוספות בספר הר הבית כהלכה חלק ב סימן ב). אך מותר להשתחוות על האבן רק בשטח שהוא בוודאי בתחומו המקורי של הר הבית המקודש שהתקדש ת"ק על ת"ק אמה. המקום שאנו הולכים בו היום בעת העלייה להר הבית שהוא בוודאי בתוך תחום הר הבית המקודש הוא בשביל המזרחי (וכן בדרום סמוך לרמה המוגבהת), ועל כן למעשה יש להשתחוות רק שם. 

אומנם יש אומרים שרק בעזרה מותר להשתחוות על האבן (ע"פ הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פ"א ה"ה האומר שהעזרה נקרא מקדש), ומאידך יש אומרים שניתן להשתחוות על האבן בכל שטח הר הבית של ימינו, היינו גם בשטח שהוא הרחבה של הורדוס (כיוון שגם הר הבית המורחב התקדש, ועוד שיתכן שמותר להשתחוות על האבן אף בכל ירושלים, או עכ"פ במקום שבו ברור וניכר שמשתחווים למקום המקדש כנאמר "והשתחוו להר קודשו", על כן ניתן עכ"פ להשתחוות בכל הר הבית של ימינו). אך כאמור ההבנה הרווחת היא שניתן להשתחוות על האבן בהר הבית המקודש ת"ק על ת"ק אמה.

למעשה, מותר ומצווה להשתחוות על האבן רק בשביל המזרחי (וכן בדרום סמוך לרמה המוגבהת), ואם משתחווה מחוץ לתחום זה יש לשים חציצה בין הפנים לאבן.

 

• מתי יש להשתחוות

ההשתחוויה היא חלק ממצוות התפילה. כך כתוב במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (שמות פרק כג פסוק כה): "ועבדתם את ה' אלקיכם זו תפלה, וכן הוא אומר ולעבדו בכל לבבכם (דב' יא יג), איזו היא עבודה שבלב, הוי אומר זו תפלה. ד"א ועבדתם את ה' אלקיכם, עבדהו בתורתו עבדהו במקדשו" (וראה ברמב"ם ספר המצוות עשה ה).

ובהשגות הרמב"ן על הרמב"ם (שם) ביאר את דברי המכילתא "עבדהו במקדשו" כך: "עבודו במקדשו פירושו לומר שיעבדו אותו במקדשו בעבודת הקרבנות והשיר וההשתחואה שם מוסיף על עבודת המצות". 

כך כותב הרמב"ם (תפילה ונשיאת כפים פ"ה, הל' א, י, יג, יד):

"שמונה דברים צריך המתפלל להיזהר בהן ולעשותן, ואם היה דחוק או נאנס או שעבר ולא עשה אותן אין מעכבין, ואלו הן: עמידה, ונוכח המקדש, ותקון הגוף, ותקון המלבושים, ותקון המקום, והשויית הקול, והכריעה, והשתחויה.

כריעה כיצד? המתפלל כורע חמש כריעות בכל תפלה ותפלה, בברכה ראשונה בתחלה ובסוף, ובהודיה בתחלה ובסוף, וכשגומר התפלה כורע ופוסע שלש פסיעות לאחוריו. וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו ואחר כך מימין עצמו ואח"כ מגביה ראשו מן הכריעה, וכשהוא כורע בארבע הכריעות כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם.

השתחויה כיצד? אחר שמגביה ראשו מכריעה חמישית ישב לארץ ונופל על פניו ארצה ומתחנן בכל התחנונים שירצה. 

כל הכריעות האלו צריך שיכרע בהן עד שיתפקקו כל חליות שבשדרה ויעשה עצמו כקשת, ואם שחה מעט וציער עצמו ונראה ככורע בכל כחו אינו חושש.

כריעה האמורה בכל מקום על ברכים, קידה על אפים, השתחויה זה פישוט ידים ורגלים עד שנמצא מוטל על פניו ארצה.

כשהוא עושה נפילת פנים אחר תפלה, יש מי שהוא עושה קידה, ויש מי שהוא עושה השתחויה, ואסור לעשות השתחויה על האבנים אלא במקדש כמו שבארנו בהל' עבודת כוכבים".

מקור דברי הרמב"ם הם במסכת ברכות דף לד עמוד א: "תנו רבנן: אלו ברכות שאדם שוחה בהן: באבות תחלה וסוף, בהודאה תחלה וסוף, ואם בא לשוח בסוף כל ברכה וברכה ובתחלת כל ברכה וברכה – מלמדין אותו שלא ישחה".

ובהמשך הגמרא שם מובא דף לד ע"ב: "תנו רבנן: קידה – על אפים, שנאמר: ותקד בת – שבע אפים ארץ, כריעה – על ברכים, שנאמר: מכרע על ברכיו, השתחואה – זו פשוט ידים ורגלים, שנאמר: הבוא נבוא אני ואמך ואחיך להשתחות לך ארצה".

לענ"ד, נראה ללמוד מדברי הגמרא שמביאה את הברייתא המבארת שיש שלושה סוגים של השתחוויה לאחר דין השחייה, ששחייה זו הנעשית בתפילת עמידה ניתן לעשות הן בשחייה כפי שאנו עושים, והן בכריעה גמורה, והן בהשתחוויה. 

ובבית הבחירה למאירי שם כתב:

"וכל שהוא בינו לבין עצמו ומרבה בתפלות ובתחנונים, אף בקידה וכריעה והשתחואה הרי זה משובח, וקידה הוא על אפים וכריעה על ברכים והשתחואה בפשוט ידים ורגלים".

מדבריו נראה שאין מניעה להרבות בהשתחוויות כאשר זה לא פוגע בתפילת הציבור, ולכאורה הוא הדין בתפילת לחש. וכן כתב רבי אברהם בן הרמב"ם בשו"ת סימן סב שניתן להשתחוות בתפילת עמידה, וכן משמע בדברי התוס' בברכות דף לא ע"א ד"ה מוצאו.

מדברים אלו, נראה שבתפילת עמידה ניתן לשחות כפי שאנו נוהגים, וכן ניתן לעשות כריעה גמורה על ברכיים. ומי שרוצה להשתחוות יכול להשתחוות גם בתפילת עמידה. בנפילת אפיים שלאחר עמידה יש להשתחוות.

במשנה (מדות פ"ב מ"ג, ושקלים פ"ו) מובא שבימי בית שני הנהיגו שהעולים למקדש ישתחוו שלוש עשרה השתחוויות להודות לה', (עיי"ש). מכאן נראה שטוב להרבות בהשתחוואות.   

דוד המלך אומר בתהילים "ואני ברב חסדך אבוא ביתך אשתחווה אל היכל קדשך ביראתך". מסתבר שמיד שאדם נכנס למקדש ראוי שישתחווה לפני הדרת כבודו (וראה ב"ח בשם הליקוטים באור"ח סימן תקס"א).

הבאנו לעיל את דברי הגר"א שכל היוצא מבית המקדש צריך להשתחוות. כמו כן, כל המסיים עבודתו במקדש היה משתחווה (ראה משנה תמיד פ"ו). אם כן מסתבר שבסיום התפילה נכון להשתחוות. ונהגו לשחות באמירת עלינו לשבח במילים "ואנחנו כורעים ומשתחווים", ואם כן בהר הבית ראוי להשתחוות. וכן בעת שיוצאים מהר הבית נכון להשתחוות.

למסקנה, מצווה להשתחוות: א. בעת הכניסה להר, ב. בזמן התפילה בנפילת אפיים, ג. בזמן סיום התפילה, ד. בעת היציאה מההר. ונראה שכל המרבה להשתחוות ולהודות לה' הרי זה משובח.

למעשה, בעת כתיבת שורות אלו המשטרה מאפשרת להשתחוות רק בשביל המזרחי של הר הבית (שבכל אופן הוא המקום המרכזי לתפילה והמותר בהשתחוויה על האבן). לכן מצווה להשתחוות בעת הכניסה לשביל (ואפשר להמתין עד ההגעה אל מול שער המזרח המכוון כנגד קודש הקודשים), בנפילת אפיים, בעת אמירת עלינו לשבח, ומסתבר שנכון להשתחוות גם לפני שיוצאים מהשביל המזרחי.

 

• כיצד משתחווים וכמה זמן

הבאנו לעיל דברי חז"ל והרמב"ם, בהם מבואר שההשתחוויה היא באופן שכורע תחילה על ברכיו ואחר כן משתטח כל גופו ופושט ידיו ורגליו ונותן ראשו בקרקע.

משך זמן ההשתחוויה נלמד במסכת שבועות דף טז ע"ב מהפסוק המובא בדברי הימים ב (פ"ז, ג) העוסק בחנוכת הבית הראשון, שם כתוב: "וְכֹ֣ל ׀ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל רֹאִים֙ בְּרֶ֣דֶת הָאֵ֔שׁ וּכְב֥וֹד יְי עַל־הַבָּ֑יִת וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֔וּ וְהֹד֤וֹת לַֽיי֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ". ופסק הרמב"ם (ביאת מקדש ג, כג) ששיעור השתחוויה הוא לכל הפחות כפי שיעור הזמן של אמירת "וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֔וּ וְהֹד֤וֹת לַֽיי֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ" (בין 4 ל-8 שניות).

מצוות ההשתחוויה עניינה ביטול וכניעה לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, והודאה לה' על טובו הגדול, ותפילה ותחנונים, כפי שראינו לעיל. על כן בעת ההשתחוויה יש להתפלל ולהודות לה', באמירת פסוקים, ובתפילה מעומקא דלבא. 

 

• השתחוויית נשים

כפי שנשים שייכות במצוות התפילה כך הם שייכות בעבודת ההשתחוויה, ולא מצאנו חילוק בזה. כמו כן, מצאנו שיש נוהגות להשתחוות ביום הכיפורים. וראיה למצוות ההשתחוויה גם אצל נשים יש ללמוד מדברי המדרש שהבאנו לעיל, האומר שחנה נפקדה בזכות ההשתחוויה. אומנם, בוודאי שמצוות הקדושה והצניעות מחייבת שהדבר יעשה באופן צנוע, בכל מקום, על אחת כמה וכמה בהר הבית. על כן נראה שאין לאשה להשתחוות סמוך לגברים או לפניהם, אלא במקום מרוחק מהגברים, בצד, בצנעה ובצניעות כאשר היא מכוסה בכל גופה.

 

לסיכום:

1. מצווה רבה לעלות להר הבית בטהרה על מנת להשתחוות לפני ה'.
2. מותר ומצווה להשתחוות על האבן רק בשביל המזרחי (וכן בדרום סמוך לרמה המוגבהת), ואם משתחווה מחוץ לתחום זה יש לשים חציצה בין הפנים לאבן.
3. למעשה כעת מצווה להשתחוות בעת הכניסה לשביל המזרחי בהר הבית (ואפשר להמתין עד ההגעה אל מול שער המזרח המכוון כנגד קודש הקודשים), בנפילת אפיים, בעת אמירת עלינו לשבח, ומסתבר שנכון להשתחוות גם לפני שיוצאים מהשביל המזרחי. ההשתחוויה היא באופן שכורע תחילה על ברכיו ואחר כן משתטח כל גופו ופושט ידיו ורגליו ונותן ראשו בקרקע.
4. שיעור השתחוויה הוא לכל הפחות כפי שיעור הזמן של אמירת "וַיִּכְרְעוּ֩ אַפַּ֨יִם אַ֤רְצָה עַל־הָרִֽצְפָה֙ וַיִּֽשְׁתַּחֲו֔וּ וְהֹד֤וֹת לַֽיי֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ" (בין 4 ל-8 שניות).
5. גם לנשים יש מצווה בהשתחוויה בהר הבית. אך אין לאשה להשתחוות סמוך לגברים או לפניהם, אלא במקום מרוחק מהגברים, בצד, בצנעה ובצניעות כשהיא מכוסה בכל גופה.

 

לשם יחוד קודם מצוות השתחוויה בהר הבית

לְשֵׁם יִחוּד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיהּ, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ, וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוד הֵ"י בְּוָא"ו הֵ"י בְּיִחוּדָא שְׁלִים (יהוה) בְּשֵׁם כָּל יִשְׂרָאֵל. הִנֵּה אני בא לקיים מצוות השתחוויה בהר הבית, כדכתיב "וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יי אֱלוהֶיךָ", ונאמר "יָבוֹא כָל בָּשָׂר לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְפָנַי אָמַר יי", ונאמר "וַאֲנִי בְּרֹב חַסְדְּךָ אָבוֹא בֵיתֶךָ אֶשְׁתַּחֲוֶה אֶל הֵיכַל קָדְשְׁךָ בְּיִרְאָתֶךָ", ונאמר "רוֹמְמוּ ה' אֱלוהֵינוּ וְהִשְׁתַּחֲווּ לְהַר קָדְשׁוֹ כִּי קָדוֹשׁ ה' אֱלוהֵינוּ", ולקיים מה שנאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לַה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם". לַעֲשׂות נַחַת רוּחַ לְיוצְרֵנוּ וְלַעֲשׂות רְצון בּורְאֵנוּ. וִיהִי נעַם אֲדנָי אֱלהֵינוּ עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנָה עָלֵינוּ. וּמַעֲשֵׂה יָדֵינוּ כּונְנֵהוּ: 

 

בית המקדש לא נבנה אלא בזכות השתחוויה 

שנאמר רוממו ה' אלהינו והשתחוו להר קדשו.