הלכות מורא מקדש
מצוות עשה לירא מן המקדש אפילו כשהוא חרב, ולכן העלייה להר הבית צריכה להיעשות מתוך כובד ראש ומורא מקדש שנאמר: "'ומקדשי תיראו' – לא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שציווה על יראתו".
יש להלך בהר הבית בנחת ובכבוד כפי שהולכים בארמון המלך.
מותר להיכנס להר הבית רק לצורך מצווה (כגון: תפילה ודרישת המקדש).
אסור להיכנס להר הבית עם נעליים. יש אומרים שרק נעלי עור אסורים, ויש אומרים שכל נעליים קשיחות אסורות, ויש אומרים שהעיקר לעלות באופן מכובד. על כן נכון לעלות עם נעלי בד מכובדות או עם גרביים, או יחפים ממש (כמו הכוהנים בעבודתם). הנכנס יחף, רגליו צריכות להיות נקיות.
אסור להיכנס להר הבית עם ארנק בידו, או כשהוא חגור בחגורה שיש בה פּוּנְדָּה (פאוץ'), אך מותר להיכנס בארנק מכוסה.
אין להיכנס להר הבית עם תרמיל. מעיקר הדין נראה שיש לאסור רק תיק שיש ביזיון בהכנסתו למקום חשוב, כמו תיק שהאומן מכניס בו כלי עבודתו וכדו'. אך נראה שנכון להימנע מכל תיק שהיינו נמנעים מלהיכנס אתו למקום מכובד, כמו לחתונה וכיוצא בזה.
יש להקפיד על לבוש צנוע הולם ומכובד.
כשהולכים יחד בקבוצה, הנשים תלכנה אחרי הגברים ולא ילכו בערבוביה.
אסור לירוק בהר הבית.
אין לדבר שיחות חולין בהר הבית (ועל כן נכון להשתיק את הפלאפון לפני הכניסה).
"הנכנס להר הבית, נכנס דרך ימין ומקיף ויוצא דרך שמאל".
יש לעלות להר הבית עם אדם הבקיא היכן מותר לעלות והיכן אסור לעלות. ובכל אופן אין להיכנס לתוך הרחבה המוגבהת במרכז הר הבית.
הלכות הטבילה לגברים
הטבילה על מנת להיטהר בטרם הכניסה להר הבית הינה חיוב מן התורה, שלא כטבילות רגילות של גברים שאינן אלא מנהג. לכן יש להקפיד על כל ההכנות הנדרשות שיפורטו להלן. בכל ספק ושאלה, יש לפנות למורה הוראה.
ילד עד גיל תשע הוא וודאי טהור ומותר לעלות ללא טבילה.
ההכנות לטבילה
לפני הטבילה צריך לרחוץ את כל גופו במים חמים על מנת להסיר כל לכלוך מעל גופו.
צריך לוודא שאין קשרים בשער שהדרך להקפיד עליהם, על כן יש לסרק את שערות הראש והזקן על מנת להסיר קשרים אלו, הכנה זו נקראת 'חפיפה'.
את ההכנות לטבילה צריך לעשות בנחת וביישוב הדעת, סמוך לטבילה.
לפני הטבילה צריך הטובל לעיין היטב בגופו ולבדוק שאין עליו שום דבר שהוא בגדר חציצה (ראה להלן).
דיני החציצה
בטבילה צריך שכל הגוף והשערות יהיו טבולים בתוך המים, ללא כל חציצה.
כל דבר שרוב בני האדם מקפידים עליו ורוצים לסלק אותו בטרם ילכו לאירוע חשוב, או שהטובל עצמו מקפיד עליו, נחשב חציצה.
צבע שאין בו ממשות – אינו חוצץ.
שאריות אוכל וכדו' הנמצאות בין השיניים – חוצצות (אף על פי שבעת הטבילה לא צריך לפתוח את הפה), לכן צריך הטובל לנקות היטב את פיו ולצחצח שיניים לפני הטבילה (טוב להשתמש בקיסם או חוט דנטלי וכיו"ב).
יש להסיר את הלכלוכים מהעיניים, מהאף ומהאוזניים.
יש לנקות את הציפורניים ומתחתן, בפרט בחלק הציפורן הבולט מבשר האצבע. ציפורניים ארוכות שדעתו לגזוז – צריך לגזוז לפני הטבילה.
אם יש לטובל כינים בשערו צריך להסיר אותן, ומה שאי אפשר להסיר ואינו מקפיד עליו – אינו חוצץ.
קשקשים הנמצאים בשיער לאחר חפיפה וסירוק, אינם חוצצים.
גלד שעל הפצע שיכול להורידו – צריך להסיר. אבל אם יש צער בהסרתו, או שזקוק להשאירו לרפואת הפצע – אינו חוצץ.
תחבושת, פלסטר, וכדו' – חוצצים.
קוץ הבולט מן העור – חוצץ ויש להסירו.
קילופי עור, יבלות וכדו' שמפריעים לו – יסירם כפי יכולתו.
סתימה קבועה, כתר וכדו' – אינם חוצצים. 'גשר' ו'פלטה' שניתן להוציאם – חוצצים. סתימה זמנית, עדשות מגע (שאין רגילים להוציאן כל ערב), שיניים תותבות וכדו' – ישאל שאלת חכם.
נוהגים להסיר מן הגוף שעונים, צמידים, תכשיטים וכדו' אף אם המים יכולים לחדור תחתם.
מי שנצרך לנקביו – יתפנה לפני הטבילה.
ברכת הטבילה:
לפני הטבילה יש לברך: "ברוך אתה ה' א-להינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על הטבילה".
(יש לברך רק כאשר האדם מחויב בטבילה, כלומר, כאשר לא טבל מאז שנטמא).
את הברכה יש לומר בתוך המים אחרי כיסוי הראש ובחיבוק הגוף בעזרת הידיים (כדי לחצוץ בין הלב לערווה).
הטבילה עצמה:
- יש לטבול במקווה הכשר לטבילה של תורה.
- אין לטבול במקווה כשהוא בתהליך של ריקון.
- בעת הטבילה, אין לסגור את הפה ואת העיניים בחוזקה.
- אין צורך להרים רגליו מן הרצפה.
- על הטובל לוודא שהמים מגיעים לכל מקום בגופו ובשערותיו. לכן, יש להרחיק מעט את הידיים מן הגוף ולפסק מעט את הרגליים.
- 'טבול יום' מותר בהר הבית, לכן אין צורך לטבול יום קודם העלייה.
- מעיקר הדין אדם שטבל כהלכה יכול לעלות להר הבית אף לאחר ימים רבים ללא טבילה נוספת, כל עוד שלא נטמא שוב בטומאת קרי.
אף על פי כן, טוב לטבול בכל פעם קודם העלייה להר.
