האם בימינו יש מצווה לעלות להר הבית ברגל?
הרב אלישע וולפסון, ראש ישיבת הבית
בדורנו זכינו לשוב למקום המקדש, ואנו יכולים לקיים מצווה גדולה, עלייה להר הבית כהלכה.
כאשר אדם עולה להר הבית כהלכה, זוכה לקיים כמה וכמה מצוות מהתורה, כגון הורשת המקום, תפילה בהר המוריה, דרישת המקדש ומורא מקדש.
כך כתב הרב הראשי לישראל הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל: "..אם אנו נאסור על עצמינו את זכות הכניסה לצורך תפילה ועבודת השם על הר הבית, יצא שבאופן מעשי, אנו מסגירים את קדש הקדשים של האומה לוואקף המוסלמי. ועוברים לא רק על איסור תורה של "לא תחנם" (דברים ז, ב) שפירושו ההלכתי לא תיתן להם חניה בקרקע, אלא עוברים על כמה וכמה איסורים אחרים, כגון "ולא יטמאו את מחניהם אשר אני שכן בתוכם" (במדבר ה, ג).
…בוודאי ובוודאי שמצווה להיכנס ולהפגין נוכחות יהודית בהר הבית, כי אין חטא יותר חמור מהסגרת מקום המקדש וקדשי הקדשים של האומה היהודית לערבים, לאחר שזכינו בחסדי ה' לשחרר אותו מידם במלחמת ששת הימים".
גם הרב הראשי לישראל הרשל"צ הגאון הרב יצחק ניסים זצ"ל אמר: "מניעת דריסת רגל יהודי מהר הבית עלולה להתפרש כוויתור על שייכותנו ועל ריבונותנו על ההר, דבר האסור על פי ההלכה".
מפני טעם זה, קבע, "אין זה נכון לאסור את העליה להר הבית על כל הרוצה לעלות. איסור העליה להר הבית כמותו כהפקרת הר הבית והסגרתו לידי זרים, וחלילה לנו לעשות כן".
רבה של נתניה הגאון הרב דוד חיים שלוש זצ"ל כתב בספרו: "עתה שזכנו ה' והשיב לנו את הר הבית עלינו להודות לו ולהתפלל לפניו במקום הקדוש שהנחיל לנו… ועל ידי עריכת תפלה בהר הבית בגבול המותר תשוב השכינה למעונה.."
כך כתב הגאון הרב דוב ליאור שליט"א: "אין ספק שיש עניין רב שאחינו בני ישראל יפקדו את הר הבית, ויעלו אליו להתפלל. זהו המקום המיועד לתפילה והמתאים לתפילה יותר מכל שאר המקומות בעולם… כמו כן, העלייה להר הבית מבטאת יותר מכל את דרישת המקדש, הן באופן אישי והן מבחינת כלל ישראל..
שומה עלינו לגאול את כל חבלי ארצנו, ובראשם את מקום מקדשנו, ולהשיבם לבעלות עם ישראל…"
וכתב הגאון הרב נחום אליעזר רבינוביץ שליט"א: "..מצות יראה היא מצווה חיובית המתקיימת בקום ועשה (וכעניין מצוות יראה לגבי הורים וכן לגבי השי"ת). כלומר, רק מי שנתקרב למקום המקדש ונכנס עד למקום שמותר להיכנס ונזהר שלא לפרוץ הגבולות ומקפיד על ההלכות המוזכרות במצוות 'יראה' – כגון: מסיר נעליו לפני הכניסה וחוזר לאחוריו ביציאתו, והוא הדין למי שטובל לקראת עלייתו. בכך מקיים את מצוות העשה של יראה".
אך השאלה שרבים שואלים, היא, האם יש עניין מיוחד לעלות להר הבית בחג ובחול המועד, או שבימינו אין הבדל בין עלייה בחג לבין עלייה ביום חול רגיל?
אכן ישנה חשיבות גדולה ומיוחדת לעלות להר הבית כהלכה בזמן החגים – פסח, שבועות וסוכות, גם בזמן הזה, אע"פ שאיננו מקריבים קורבנות ובית המקדש לא בנוי.
צריך לדעת, שגם לאחר החורבן, המשיכו עם ישראל לעלות לרגל בחגים ולהתפלל במקום המקדש על גאולת ישראל, כפי שאומרים חז"ל: "אף על פי שחרב בית המקדש, לא ביטלו ישראל פעמי רגלים שלהם ג' פעמים בשנה". לעלייה זו ישנה חשיבות ומעלה גדולה, הן מצד ההשתדלות שלנו לקיים בבחינה מסוימת את המצווה לעלות לרגל, והן מצד החשיבות הגדולה לזכור את בית המקדש ולדרוש את בניינו.
יפה כתב בזה הרב עזריה אריאל שליט"א:
חז"ל מלמדים אותנו שיש עניין גדול לעשות זכר למקדש ולמצוותיו. לכן, למשל, נקבעה נטילת לולב כל שבעת ימי חג הסוכות, שמן התורה נוהגת רק במקדש. כמו כן, לפי דעה אחת בגמרא (מנחות סו ע"א) ספירת העומר בימינו איננה אלא "זכר למקדש", להזכיר את הספירה כאשר קרבן העומר מוקרב. אומרת על כך הגמרא (סוכה מא ע"א): "מנא לן דעבדינן זכר למקדש? אמר רבי יוחנן: דאמר קרא (ירמיהו ל, יז): 'כִּי אַעֲלֶה אֲרֻכָה לָךְ וּמִמַּכּוֹתַיִךְ אֶרְפָּאֵךְ נְאֻם ה', כִּי נִדָּחָה קָרְאוּ לָךְ, צִיּוֹן הִיא, דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ', דורש אין לה – מכלל דבעיא דרישה".
בפרט נכון הדבר בימינו, כאשר הדבר המרכזי המעכב את בניין בית המקדש הוא העדר רצון מספיק מצידנו, למרבה הצער. לפיכך חשוב לעשות דברים שיזכירו לנו את בית המקדש וחסרונו, ובכלל זה ההגעה בשלושת הרגלים לתחומי ירושלים המקודשת (ירושלים המקראית) ולשרידים מהר הבית ובית המקדש.
מעבר לכך, מעצם קדושת היום מתאים להגיע למקום מקודש. ברגלים אנחנו מצווים לעלות ולהיראות לפני ה', ואם איננו עושים זאת בפועל ממש, בהבאת קרבן במקדש, מן הראוי שלפחות נראה השתוקקות להיות "לפני ה'".
המנהג לעלות לירושלים ברגלים אחרי החורבן מוזכר מספר פעמים בדברי חז"ל והראשונים, וכן בפוסקים בני ימינו. עכ"ל של הרב עזריה, המביא מקורות רבים לכך.
כדוגמא לכך נביא את דברי ר' אברהם בר חייא הנשיא, מגדולי חכמי ישראל בראשית תקופת הראשונים, שכך כתב:
"ובתחילה כשהחריבוהו הרומיים לא היו מונעים את ישראל מלבוא אליו ולהתפלל בתוכו, וכמו כן היו מלכי ישמעאל נוהגים עמם מנהג טוב והרשו אל ישראל לבוא אל הבית ולבנות בו בית תפילה ומדרש, והיו כל גלויות ישראל הקרובים אל הבית עולים אליו בחגים ובמועדים ומתפללים בתוכו ומעמידים תפילתם כנגד תמידין ומוספין, ועל המנהג הזה נהגו כל ימי מלכות ישמעאל, עד שפשטה על הבית בעת הזאת מלכות אדום הרשעה והסירה את מלכות ישמעאל מעליו…"
אם כן אנו רואים כי מנהג ישראל היה במשך כאלף שנים אחר החורבן לעלות להר הבית בזמן הרגל.
בנוסף, יש לנו עדות נפלאה מלפני כמאה שנה של הרב שמואל הורביץ זצ"ל, מגדולי חסידי ברסלב, אשר מתאר את מנהגם לעלות ברגלים להר הבית, כך כתב בתיאורו את חג הסוכות בשנת תרפ"ה ('ימי שמואל' ח"ב פ' קמד):
"ובבוקר השכם הלכתי למקוה והייתי אצל כותל המערבי קודם התפילה כנהוג, ואחר כך התפללתי בין אנשי שלומנו שהתקבצו והתאספו בבית מדרשנו שם… והלכנו כולנו בחיות ובחשק גדול והתעוררות רב, להתפלל מוסף אצל הכותל המערבי… ואחר כך הלכנו לעלות לרגל עד הר הבית, עד למקום המקדש, עד המקום שמותר לטמאי מתים לילך בו, ואמרנו 'ומפני חטאינו' ו'מלך רחמן', אבל הכל בעל פה כי להביט בסידור לא היו מניחים הגויים והשמש הערבי של מקום המקדש בשום אופן… ואף על פי כן עשינו שם איזה פעמים בעלותנו לרגל ריקוד גדול במעגל בניגון, והשמש הגוי הנ"ל ראה ובערה בו חמתו אבל לא יכול לעשות כלום…
וכן אחר כך התחילו גם למנוע מלגשת עד מקום המקדש לעלות לרגל והיו מניחים רק לעמוד מרחוק, ואחר כך מנעו גם את זאת, ומאז התחילו להפסיק לילך לעלות לרגל למקום המקדש וזה כמה שנים שלא הולכים יהודים לשם כלל, רק היו הולכים לכותל המערבי להתפלל מוסף".
אם כן אנו למדים כי יש מעלה ומצווה מיוחדת לעלות להר הבית בחג, וכך נהגו ישראל במשך הדורות לאחר החורבן, עד לפני כמאה שנה.
המצווה והמנהג לעלות לירושלים והר הבית הובא בדברי הפוסקים אפילו על זמן הגלות, אם כן בדורנו, כאשר זכינו לשוב למקום המקדש והר הבית בידינו, על אחת כמה וכמה שיש לנו מצווה גדולה לעלות בחגים להר הבית כהלכה, על מנת לגאול את מקום השכינה מידי זרים, לדרוש את מקום השכינה ולהתפלל למען תשובת עם ישראל ולמען חידוש עבודת המקדש, שנזכה לבנותו במהרה בימינו.