תגובה לספרו של הרב אלקנה ליאור – 'דברו על לב ירושלים
הרב אלקנה ליאור שליט"א בספרו החדש 'דברו על לב ירושלים' מבקש להוכיח שתי נקודות יסוד בהלכה, אורך שיעור האמה, והמיקום המדויק של בית המקדש.
מתוך עיון בספר ניכר שהמחבר השקיע עמל רב בליבון סוגיות רבות ובלמידת המציאות הנראית לעין ושאינה נראית, מתוך דרישה אחר מקום המקדש ובקשה לזהות את מיקומו המדויק, ועל כך יש לברך את המחבר שזוכה ללכת בדרכו של דוד המלך הדורש את ציון בכל לבו ונפשו. אשריו ואשרי חלקו.
עם זאת, המסקנות שהמחבר העלה מתוך עיונו הרב, על אף שכותב אותם באופן החלטי, לענ"ד, לאחר העיון ואחר בקשת המחילה רבה, אין להם על מה שיסמוכו, לא ביחס לקביעתו את שיעור האמה, ובוודאי לא ביחס לקביעתו את המיקום המדויק של בית המקדש.
על מנת להשיב לכל דבריו צריך לכתוב באריכות רבה, כעת רק אסקור בקצרה את הנקודות המרכזיות עליהם מתבסס המחבר כפי הבנתי, ומדוע אין לקבל אותם.
הוכחת שיעור האמה מהר הבית
המחבר טוען שניתן להוכיח את שיעור האמה שלשיטתו היא 54.8 ס"מ, ע"פ מדידה שהוא ביצע בחומה המזרחית הקדומה, מ'הפנייה הדרומית' עד לתפר בצפון החומה המחלק בין הבנייה הקדומה לבנייה מאוחרת הרודיאנית. אלא שיש לדחות ראייה זו. ראשית, במדידתו את המרחק בין 'הפנייה הדרומית' לתפר הצפוני יש 268.5 מטר, בעוד שלשיטתו היה צריך להתקבל שיעור של 274 מטר. כך שראייה לשיעור האמה בוודאי שאין כן. המחבר מיישב זאת בטענה שהחוסר נובע מחיסרון של עובי הכתלים, דבר שאינו מסתבר, מכיוון שאם אכן מדובר בכותל המקורי המקודש הרי שהוא היה צריך להיות בשיעור ת"ק אמה ולא פחות מכך, שהרי אי אפשר להוסיף עובי כתלים מעבר לפינות הכתלים מבחוץ.
שנית, לא הוכח כלל ש'הפנייה הדרומית' אכן היוותה קצה דרומי של הר הבית, יש שם בסה"כ נטיה קלה מאוד של החומה, בוודאי שלא ניתן עפ"ז לקבוע שבנקודה זו היה בעבר סוף החומה, וכפי שכתב המחבר בעצמו "הפנייה הדרומית איננה ממצא ברור דיו".
כמו כן, המחבר טוען שוודאי הת"ק אמה הגיע עד התפר הצפוני, אך זאת מניין, וכי לא יתכן שהת"ק הסתיים קודם לכן, והחומה הקדומה המשיכה מעבר לת"ק כחלק מחומת העיר?
המחבר הביא טענות נוספות לקבוע את שיטתו, ולא נאריך להתייחס כאן לכולם, אך לענ"ד מכל ראיותיו שהביא אין כל מקום לקבוע מהו שיעור האמה.
מהות החיל, גובהו, גודלו וצורתו
המחבר מאריך בביאור החיל מתוך דברי הראשונים ומתוך דברי בן מתתיהו, ומגיע למסקנה שהחיל הינה חומת תמך בגובה עשר אמות, אשר תחמה את כל האזור המוגבה סביב העזרות. גובה עשר אמות הוא הגובה שעל פי המשנה (לשיטת ראב"י) היה בין עזרת הנשים לבן גובה עזרת כהנים. מתוך כך הוא מגיע לשתי מסקנות, אחת, שכל הרמה המוגבהת היא בכלל החיל (בדומה לשיטתו של הרב זלמן קורן). שנית, הפרש הגובה בין הר הבית בדרום ובמערב לעזרה הוא עשר אמות.
לא נאריך פה לדחות את הבנותיו בראשונים ובבן מתתיהו, רק נאמר שדבריו אלו הם באופן פשוט נגד שיטת כל הראשונים, שרובם הגדול כתבו שהחיל הוא שטח של עשר אמות הסובב את העזרות, ותו לא, ומיעוט כתבו שהחיל הוא חומה בגובה עשר אמות, ומשמע מהם שזו חומה הסמוכה לחומת העזרה (ראה בספר הר הבית כהלכה חלק ב שהארכנו בזה). גם מבן מתתיהו משמע שהחיל היה שטח של עשר אמות בלבד. מכיוון שכך, אין כל מקום לקביעותיו הנ"ל אשר הם פירוש מחודש של המחבר, וכמובן שאין בהם בכדי לקבוע ולהוכיח את שתי מסקנותיו הנ"ל.
מיקומו המדויק של בית המקדש
המחבר מייסד את קביעתו של מקום המקדש על פי כמה הנחות יסוד ונתונים נוספים, אבאר בקצרה את עיקרי דבריו כפי הבנתי.
הנחות היסוד של המחבר:
רוב גדולי ישראל לא סמכו על המסורת למעשה, וכפי שכתבו בשנת תשכ"ז על הכרוז האוסר את העלייה להר הבית "ברבות הימים נעלם מאיתנו המקום המדויק של בית המקדש".
אין מסורת שהאבן שתחת כיפת הסלע היא אבן השתייה, אלא זו פרשנות מאוחרת שניתנה למסורת שזהו מקום המקדש.
הרב שלמה גורן זצ"ל קיבל את המסורת לעניין זה שאזור הרמה והסלע הוא וודאי ממקום המקדש, אך לא קבל את המסורת שהסלע הוא מקום קודש הקודשים, אלא חקר ושלל אפשרות זו והניח שהסלע הוא מעל בור השיתין, וכך אנו עושים בספרנו זה, ומדייקים את שיטתו.
הפרש הגובה בין הר הבית לעזרה הוא 10 אמות כנ"ל בביאור החיל (מלבד במזרח שהפרש הגובה 10 אמות הוא מעזרת נשים), ובית המקדש היה גבוה 6 אמות מהעזרה, אם כן הפרש הגובה בין הר הבית לבין בית המקדש הוא 16 אמות.
גובה מפלס הר הבית היום במערב, זהה לגובה מפלס הר הבית בזמן בית המקדש. מכיוון שכך, מקום בית המקדש גבוה 16 אמה מעל מפלס הר הבית היום. אורך האמה הוא 54.8 ס"מ, לפי זה יוצא שגובה בית המקדש גבוה משיא גובה ההר היום 2.4 מטר.
מקום עזרת הנשים – כ-34 מטר מזרחית לשפת הרמה המוגבהת, ישנו מורד של ההר וכן 'טרסה', גדר אבנים בגובה של כשלוש מטר. מכיוון שכך, לא יתכן שחלק מעזרת הנשים היה מזרחית למקום זה, שאם כן הוא היה באוויר וזה דבר לא יתכן. ועל כן צריך לומר שנקודה זו היא הקצה המזרחי של עזרת הנשים (ומפלס זה זהה למפלס הר הבית בדרום ובמערב כעולה מהמקורות ומדברי בן מתתיהו).
בסלע שבפסגת ההר ישנו נקב בקוטר 80 ס"מ חצוב בעומק 1.70 ס"מ ומתחתיו בור. מפלסו של הנקב הוא בדיוק מפלס גובה העזרה לפי פער המפלסים בין עזרת נשים לעזרה המתואר במסכת מידות, ולפי גודל אמה של 54.8 ס"מ.
כמו כן, המרחק בין הטרסה שממנה מתחיל עזרת הנשים – לנקב, תואם בדיוק את המרחק בין כותל עזרת נשים לנקב הלול, שהיה בקרן דרומית מערבית של המזבח (לפי אחת הגרסאות והשיטות).
בנוסף לכך, בין חציבת פתח הלול לבין קיר המערה נכנס במדויק ריבוע של 4 על 4 אמות, באמה בת 6 ובאמה בת 5, בדיוק כפי שהוסיפו בני הגולה, אמת יסוד ואמת סובב באמה בת 5, ואמת קרן ואמת מקום הניסוך באמה בת 6, כמובא בזבחים סא. וכביאור החזו"א.
מכל זה מוכח שנקב זה הוא מקום הלול שהיה ליד קרן דרומית מערבית של המזבח שדרכו היו יורדים לנקות את השיתין.
קיר הרמה המזרחי כולו בנייה מלאכותית ואינו קיר העזרה, אלא נבנה מזרחית לסוף המדרגות היורדות מהעזרה לעזרת נשים.
הטופוגרפיה אינה מוכיחה את זיהוי הסלע כקוה"ק, ואדרבה יש קושי ליישב את הטופוגרפיה עם זיהוי זה.
הנחות יסוד אלו הביאו את המחבר למסקנה שיש לסור מהמסורת המקובלת שהאבן שתחת כיפת הסלע היא אבן השתיה שעליה היה הארון מונח, והאבן הגלויה כיום אינה אבן השתיה אלא אבן שהייתה מקומה בעזרה בין האולם ולמזבח, הנקב שבסלע הוא ה'לול' שהיה דרומית מערבית למזבח, והמערה שתחת הסלע היא המקום שאליו ירדו השיתין. ואילו מקום קודש הקודשים ואבן השתיה הוא כ-80 אמות מערבית לסלע, וגובהו 2.4 מטר יותר גבוה משיא הסלע, ואבן השתיה הייתה שן סלע שיצאה מהסלע עד למקום קודש הקודשים, אך בעוונות ערו ערו עד היסוד בה.
אבאר בקצרה מדוע לענ"ד יש לדחות את דברי המחבר:
א-ב. זיהוי כיפת הסלע עם מקום קודש הקודשים מקובל בעם ישראל ללא פקפוק והובא בפוסקים להלכה ולמעשה לעניין היתר העלייה להר הבית ואיסור הכניסה למקום המקדש, קריעה על ראיית מקום בית המקדש, כוון הגוף בתפילה אל מקום קודש הקודשים וחידוש הקרבת הקורבנות בזיהוי מקום המזבח על ידי מדידה מאבן השתיה. מבנה כיפת הסלע קיים למעלה מ-1,300 שנה, ומכל המקורות שיש לנו מוכח שמתחילתו הייתה עליו מסורת שזהו מקום קדש הקדשים. (ראה בספר 'המסורת על מקום המקדש', ובספר 'הר הבית כהלכה' סימן ה). לא מצאנו במשך כל הדורות מי שפקפק במסורת ישראל חשובה זו, שהובאה אצל רבים מגדולי ישראל. רק במאה השנים האחרונות החלו כמה מחקרים לפקפק במסורת המקובלת.
גדולי ישראל שאסרו את העלייה להר הבית ונימקו זאת בכך שאין אנו יודעים את המקום המדויק של המקדש, אין בכוונתם להטיל ספק במסורת, אלא שעל אף המסורת עדיין אין ידיעה לציבור בדיוק אודות מקום העזרות והחיל ובנקל יכולים להיכנס למקומות האסורים (את היסוד הזה ביאר באופן נפלא הרב עזריה אריאל שליט"א בביטאון מעלין בקודש גיליון לח, הובא גם בספר 'איה מקום כבודו' שער ו פ"ב). מכיוון שכך, הטענה שגדולי ישראל לא קבלו להלכה את המסורת אינה נכונה, ואין כל מקום לפקפק במסורת חשובה ויסודית זו.
ג. הרב גורן זצ"ל כתב שהמסורת על אבן השתיה היא המסורת של כל הקדמונים ושיש לסמוך עליה להלכה. אלא שמחמת שאחז בשיעור אמה של 58 ס"מ והיה סמוך ובטוח בשיעור זה מחמת המרחק בין הכותל המערבי למזרחי, וראה בזה אות ומופת שאין לערער אחריו, הרי שהצבת המקדש ע"פ המסורת בשיעור זה נראה בלתי אפשרי, מכיוון שחומת החיל המזרחית מגיעה עד או סמוך מאוד לכותל המזרחי. מחמת זה כתב שאין כל אפשרות לקבל את המסורת כמות שהיא ומוכרחים לומר שהיא אינה אבן השתיה אלא ככל הנראה אבן השיתין.
המחבר לעומת זאת טוען (בצדק לענ"ד) שהכותל המערבי הוא אינו כותל הר הבית המקודש אלא הרחבה של הורדוס, שלא כמו הרב גורן, וקובע את שיעור האמה 54.8 ס"מ, שלא כמו הרב גורן. והרי לפי השיעור שנוקט המחבר, אין שום סיבה ושום קושיה על המסורת. אם כן דרכו של המחבר שסר מהמסורת ללא כל הכרח משיעור האמה, אינה זהה כלל במהותה לדרכו של הרב גורן. זאת מלבד עוד פרטים רבים ששונים מהשערתו של הרב גורן.
יש לציין, שעל אף קושייתו של הרב גורן על המסורת והשערתו שהאבן היא מקום השיתין והמזבח, נראה שהרב גורן הורה להלכה ולמעשה לחיילים המשרתים בהר כפי המסורת המקובלת ולא כפי השערתו, וכפי שביאר הרב ישראל אריאל שליט"א בספרו 'המקדש אורו של עולם'.
ד. כפי שביארנו לעיל, שיטת רוב הראשונים הוא שהחיל הוא שטח של 10 אמות בין הסורג לעזרה, ואין לנו נתונים של הפרש הגובה בין הר הבית לעזרה אלא מצד מזרח בלבד. מכיוון שכך, אין כל מקום לקביעה שמקום בית המקדש צריך להיות בהפרש גובה של 16 אמה ממפלס הר הבית במערב.
ה. הראיות שמביא המחבר הם מתקופת הורדוס, ואילו המשנה והראשונים לכאורה עוסקים בבית שני לפני הרחבת הורדוס, ויש סברא להניח שהורדוס ביצע שינויים רבים, ועל כן לא ניתן להוכיח מהמציאות שהורדוס הרחיב למציאות שהמשנה והראשונים דיברו עליה. וכאמור, גם אם אכן זהו גובהו של הר הבית המקורי, הרי שאין בזה שום קושייה על המסורת כנ"ל אות ד.
ו. כפי שציין המחבר, הטרסה שנבנתה שם הינה בסה"כ מעשרות השנים האחרונות, ואם כן וודאי שאין ללמוד ממנה דבר. ומה שההר משתפל ויורד, הרי וודאי זה טבעו של הר, ויש להניח שאת הטרסה שהייתה בזמן הבית עשו בהתאם לבניית עזרת הנשים, וכך גם עולה מדבר בן מתתיהו, שמקומה של עזרת נשים נעשה בימי הקמת בית ראשון על גבי מילוי במורד ההר כדי שעזרת נשים תהיה בקו ישר. כמו כן, אמרו חז"ל כי הר הבית והעזרות היו בנויים כיפין על גבי כיפין, ואם כן אין כל קושי בהצבת עזרת הנשים מזרחית לטרסה זו.
ז. ראשית, גם אם מוצאים כמה ממצאים שמסתדרים לנו באופן נפלא לפי הבנתנו, אין בזה בכדי להוכיח את אמיתות הדברים. ראיה לכך, הגר"ש גורן זצ"ל שהמחבר מבקש ללכת בעקבותיו, קבע במסמרות את שיעור האמה לפי החזו"א 58 ס"מ, שכך יצא לו במדידה בין הכותל המערבי למזרחי, והיה לו זה לאות ומופת כנ"ל. וכעת הטוען להמשיך את דרכו סר משיטתו.
האמת היא, שכל מי שהמציא שיטה חדשה על מקום המקדש, בין בצפון ובין בדרום או במערב, מביא ראיות לשיטתו שהוא בטוח באמיתתם כאילו התגלה אליו הדבר מאת מלאך האלוהים. ללמדנו שלא כל ממצא שמסתדר לנו הוא כבר אות משמים, גם אם על פניו נראה לנו כך.
שנית, לגופם של דברים, אם אכן הנקב שבסלע הוא הלול, והמערה שתחתיו היא מערת השיתין, הרי שהיינו צריכים לראות את החור של השיתין היורד לתוך המערה, אך זה אינו בנמצא! התירוץ של המחבר שחורים אלו נסתמו עד שאין להם כל זכר אינם מתקבלים על הדעת בשום אופן. גם החוקר דלמן שמציין כל חור קטן בסלע גם אם הוא נראה ממולא לא מציין זכר לחורים אלה. זו הוכחה ברורה נגד התיאוריה של המחבר!
ח. הטענה שכל הקיר המזרחי של הרחבה המוגבהת הוא בנייה מלאכותית, ובעצם ששטח בגובה של למעלה מ-3 מטר באורך של למעלה מ-30 מטר של מזרח הרחבה המוגבהת הוא כולו מילוי, זו טענה בלתי מסתברת. כמו כן, ככל הידוע לנו גובה פני הסלע שם הוא כ-741 מטר, ואם כנים הדברים הרי זה סותר להדיא את שיטתו, שלשיטתו גובה עזרת הנשים הוא כ-738 מטר. זאת ועוד, בספר אוצר ירושלים והמקדש עמ' 320 מובא שבגרם המדרגות המזרחי נחשף סלע האם מתחת למדרגה הרביעית. איני יודע אם זיהוי זה מוחלט, אך אם כנים הדברים, הרי שגם נתון זה פורך לחלוטין את שיטת המחבר.
ט. הטופוגרפיה בהחלט מוכיחה ומאמתת את המסורת ורק היא מתיישבת עם הטופוגרפיה של ההר. כל ניסיון להציב את המקדש במקום שונה מהמסורת לוקה בקושיות עצומות ובטענות שנאכל ההר באופן שאינו מתקבל על הדעת.
המחבר כותב: "הניסיון לזהות את הצאכרא עם קודש הקדשים, מחייב שיותר מחצי המפלס של עזרת נשים נמצא כיום 'באוויר'. לא ייתכן שנאכל כל כך הרבה מן ההר – אין שום סיבה להניח שהיה כאן הרס מכוון ואין אף עדות על דבר כזה, וניתן לראות בעיניים שזו ירידת מפלס טופוגרפית טבעית, ואף בתצ"א משנת 1936 ניתן לראות שההר יורד בטבעיות. ואם כן אי אפשר לומר שהצאכרא היא מקום קודש הקדשים".
דברים אלו לענ"ד תמוהים עד בלי די. המחבר טוען שלא יתכן שחסר ממקום עזרת נשים, ושאין עדות על כך ואין שום סיבה להניח שהיה הרס כזה, ומאידך טוען שכל מקום בית המקדש, קודש הקודשים ואבן השתיה, למעלה מ-40 מטר של הר וסלע, נאכל ונעלם מאיתנו! וכי זה יתכן?? וכי יש סיבה להניח שהמקום הקדוש והחשוב ביותר לעם ישראל בכל הדורות נהרס לחלוטין ונאכל מההר עצמו ואין לנו על כך שום אזכור ועדות?? הייתכן שמקום בית המקדש וקודש הקודשים פשוט פרח באוויר ונעלם??
לא רק שאין לנו שום מסורת וידיעה על כך, אלא ההפך הגמור, הן מהטופוגרפיה מוכח ששם מורד ההר, וכן יש לנו מסורת ברורה שהסלע הוא מקום קודש הקודשים, וכך מחייב ההיגיון והשכל הישר. ואילו על מקום עזרת נשים לא קשה מידי כנ"ל אות ו.
נבהיר, לפי המחבר, מקום קודש הקודשים נמצא כשמונים אמות מערבית לסלע, וגבוה משיא הסלע 2.4 מטר, כלומר מיקומו של קודש הקודשים הוא בסוף המערבי של הרמה המוגבהת, וגובהו כ-747 מטר. אלא שבמציאות מקום זה נמצא במורד ההר המערבי, ויש לנו זיהוי של סלע אם בגובה של כ-737 מטר (בור מס' 4). כלומר שמקום קודש הקודשים ואבן השתיה נמצאים 10 מטר מעל גובה סלע האם באזור זה! היש דבר תימה גדול מזה?!
בנוסף לכך, מהידוע לנו הסלעים שנתגלו באזור זה הם מהשכבה המכונה מיזי־חילו, שהיא השכבה החיצונית של ההרים באזור זה. אילו היו פה מטרים רבים של סלע שנאכלו מן ההר כטענת המחבר, היינו מוצאים פה ודאי את שכבת הסלע של עומק ההר. וגם זו הוכחה ברורה הסותרת את תיאוריית המחבר. הניסיון של המחבר ליישב את הקשיים על שיטתו בטענה שהיה שן סלע צר באורך של יותר מ-40 מטר ממקום הסלע עד מקום קודש הקודשים, וכל שאר השטח מסביב (כאמור כעשר מטר גובה!) היה ממולא באוטם ומילוי – אינו מתקבל על הדעת בשום פנים ואופן.
נזכיר כאן את הסיפור המפורסם המובא במסכת מכות דף כד "וכבר היה ר"ג ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך… פעם אחת היו עולין לירושלים כיון שהגיעו להר הצופים קרעו בגדיהם, כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים וכו'", לשיטת המחבר כיצד ראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים, הרי הוא הוחרב ונעלם לחלוטין בחורבן? אלא וודאי שמקום קודש הקודשים היה ידוע לאחר החורבן, ועד ימינו אנו נשמרה מסורת ישראל על מקום קדוש וחשוב זה.
לסיכום:
שיטתו של המחבר לענ"ד תמוהה ואין לחשוש לה:
לשיטתו חצי ממקום עזרת הנשים נמצא היכן שהיום קיימת הרחבה המוגבהת, וצריך לומר שלמעלה מ-30 מטר של כל מזרח הרמה בגובה של כ-3 מטר הוא מילוי, דבר שאינו מסתבר. ועוד שככל הידוע לנו גובה פני הסלע שם הוא כ-741 מטר, ואם כנים הדברים הרי זה סותר את שיטתו, שלשיטתו גובה עזרת הנשים הוא כ-738 מטר.
לשיטתו הנקב שבסלע הוא הלול שהיה בקרן דרומית מערבית למזבח. אך אם כך היינו צריכים לראות לפנינו גם את החורים של השיתין, דבר שאין לו זכר.
לשיטתו מקום בית המקדש וקודש הקודשים נמצא 10 מטר מעל גובה סלע האם באזור זה, וצריך לומר שהמקום הקדוש והחשוב ביותר לעם ישראל נאכל כולו בשטח של למעלה מ-40 מטר, ובגובה של כמה מטרים, דבר הסותר באופן חריף את המידע הטופוגרפי הידוע לנו מגובה סלע האם באזור זה, ואין על כך שום עדות וידיעה, ואם כן זהו דבר בלתי מתקבל על הדעת בשום פנים ואופן.
מכיוון שכך, גם אם לא היה לנו מסורת היכן מקום בית המקדש והיינו שואלים את עצמינו היכן ניתן לומר שיש אומדנא חזקה שהוא היה בה, הרי שללא ספק היינו בוחרים באפשרות הפשוטה שמקום קודש הקודשים נמצא בפסגת ההר כפי שידוע לנו ממקורות חז"ל, וכפי שמוכח מהטופוגרפיה. על אחת כמה וכמה אלף פעמים שיש לנו מסורת איתנה וחזקה הידועה לנו מדורי דורות ללא ספק ופקפוק שהאבן שתחת הכיפה היא אבן השתיה ומבנה כיפת הסלע בנוי במקום בית המקדש וקודש קודשים, הרי שאין כל מקום לספק בדבר, וכך הלכה פשוטה ורווחת בישראל.
