פרשת בהעלותך
המקדש הוא עולם קטן
מצינו שהיה המשכן שקול כנגד מעשה בראשית:
ביום ראשון נבראו שמים וארץ, וכתיב בהן נוטה שמים כיריעה (תהלים קד, ב), ובמשכן כתיב ועשית יריעות (שמות כו, ז).
בשני, יהי רקיע ויהי מבדיל, ובמשכן: והבדילה הפרוכת (שם).
בשלישי יקוו המים, ובמשכן: ועשית כיור נחשת וגו׳ ונתת שמה מים (שם ל, יח).
ברביעי יהי מאורות, ובמשכן: ועשית מנורה (שם כה, לא).
בחמישי ועוף יעופף, ובמשכן: והיו הכרובים פורשי כנפים (שם, כ).
בששי תוצא הארץ נפש חיה, ובמשכן: אדם כי יקריב (ויקרא א, ב).
בשביעי היה כלו אור, ובמשכן: כיון שנכנס האל בתוכו מבהיק מן השכינה.
(אוצר מדרשים, ילמדנו, קונדריס אחרון ממדרש ילמדנו נ).
אהרן הכהן זכה לתפקיד הכי חשוב בבית המקדש – להיכנס לפני ולפנים ביום הקדוש ביותר בשנה – ובכל זאת חלשה דעתו על כך שאינו חלק מחנוכת המשכן יחד עם שבטו, "שהכל הולך אחר ההתחלה". הוא ידע שלדורות יזכרו שלא לקח חלק בחנוכת המשכן.
העולים כיום להר הבית חונכים את הגאולה! כמה צער יהיה לאדם שלא זכה להיות חלק מחנוכת המקדש השלישי.
האור שכולנו מחכים לו – "אור חדש על ציון תאיר" – תלוי במעשה של בניית המקדש ועשיית כל הכלים, בניית המזבח והקטרת הקטורת. כפי שהמדרש אומר, מקום המקדש הוא תמצית של הבריאה כולה – ואורו יתפשט על כל העולם כולו, ברגע שנאזור אומץ להשיב להר הבית את אור השכינה.
