עלייה להר הבית, חשש כרת – או אהבת ה' וקירוב הגאולה?
הרב אלישע וולפסון, ראש ישיבת הר הבית
ידידיה מאיר ניסה לעשות "סדר" בנושא העלייה להר הבית, אך במחילה רבה ניכר מדבריו שכלל אינו מכיר את הנושא, את מקורותיו הרבים ואת ההיסטוריה סביב פולמוס העלייה להר, ובכך הוא טועה ומטעה וחוטא לאמת.
נשתדל בקצרה לעשות סדר בנושא, באופן הנאמן למקורות ישראל ולהיסטוריה.
על פי ההלכה מותר לעלות להר הבית. אכן העלייה להר הבית מותרת רק בתנאים מסוימים, והם טבילה במקווה כהלכה, חליצת נעלי עור, מורא מקדש, וכניסה רק למקומות שמחוץ לשטח העזרות והחיל. זו ההלכה ואין אף תלמיד חכם החולק על כך שעל פי ההלכה מותר מעיקר הדין לעלות להר הבית בתנאים אלו.
ישנם תשובות הלכתיות של גדולי ישראל המתירים כניסה להר הבית כהלכה, ועדויות על עליית יהודים להר, מחורבן הבית ועד ימינו אנו, ביניהם עדות הרמב"ם שעלה להר בית ה', דברי המאירי שהמנהג להיכנס, תשובת הרדב"ז המבאר את הגבולות המותרים בכניסה סמוך לכיפת הסלע ושכך מנהג כל העולם, תשובת המהרי"ט ועלייתו להר ועוד (ראה בספרי הר הבית כהלכה).
ישנה מסורת עתיקת יומין שכיפת הסלע נבנתה על מקום בית המקדש ואבן השתיה. מסורת זו נפסקה להלכה והביאוה רבים מגדולי ישראל, ולא מצאנו אף אחד שפקפק על מסורת זו במשך כל הדורות. רק במאה השנים האחרונות החלו כמה חוקרים וכמה רבנים להציע הצעות שונות, שאין כל סיבה הלכתית לחשוש להם. על פי מסורת זו, שגם מוכחת מהטופוגרפיה של ההר, אנו יודעים לקבוע ללא ספק היכן המקומות המותרים בכניסה להר, שהם בוודאי מחוץ לשטח העזרות והחיל.
לפני כמאה שנה המוסלמים אפשרו כניסה חופשית להר הבית לזמן מסוים, ודבר זה גרם שיהודים רבים נכנסו באופן חופשי להר הבית, ללא הקפדה על תנאי ההלכה, ואף נכנסו למקום המקדש וקודש הקודשים. בעקבות כך בתי הדינים בירושלים, וכן מרן הרב קוק זצ"ל, פרסמו לרבים שיש איסור חמור בכניסה להר הבית. כמו כן, לאחר מלחמת ששת הימים, רבים נהרו אל הר הבית ומקום המקדש ללא כל הקפדה על תנאי ההלכה, וללא כל ידיעה על הגבולות המותרים והאסורים בכניסה, ועל כן גדולי ישראל פרסמו איסור כניסה לכל שטח הר הבית.
הרב שלמה גורן זצ"ל היטיב לראות למרחוק את ההשלכה החמורה של איסור הכניסה להר הבית, והיה היחיד בזמנו שנלחם בפומבי למען היתר העלייה להר הבית, כתב ספר שלם בנושא, ופירסם מכתבים בציבור. נצטט מעט ממכתב שכתב הרב גורן לעיתון 'הארץ' בו הגיב על דברים שפורסמו בעיתון בתאריך י"ג שבט תשמ"ו, שלוש שנים אחרי שפרש מתפקידו כרב הראשי לישראל. זה לשונו:
"לכבוד מערכת 'הארץ'. בעיתונכם פורסם היום, מכתבו של אבי פרי בעניין הר הבית, המתחיל: למרות פסק ההלכה הברור, והחד-משמעי של הרמב"ם האוסר תפילה בהר הבית וכו'. כדי להוציא מלב הקוראים טעות והטעיה כביכול בשם הרמב"ם, אני מצטט בזה את לשונו של הרמב"ם… "טמא מת, אפילו מת עצמו מותר להכנס להר הבית, שנאמר 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' – עמו במחנה הלויה'. ואם טמא מת ומת עצמו מותר להיכנס להר הבית, איך יתכן שהרמב"ם יאסור תפילה בהר הבית… בית המקדש תפס פחות מ-15% משטחו של הר הבית הקדום, והר הבית שלפנינו שטחו כמעט כפול מזה שהיה מקודש בזמן הבית השני, יוצא אפוא, שגם לדעת הרמב"ם, רוב רובו של הר הבית שלפנינו, מותר בכניסה לכל הדעות, כאשר מקפידים לא להיכנס לאזור כיפת הסלע, שם היה מקום המקדש… והטלת איסור על כל הר הבית על יסוד שאין יודעים את מקומו של בית המקדש נראה מגוחך ביותר.
יש להוסיף שהרמב"ם בעצמו התפלל בבית התפלה על הר הבית בחודש חשוון. לאור האמור לא יעזרו כל האיסורים הפיקטיביים, המוצאים ע"י הרבנות הראשית חדשים לבקרים, ויש להפסיק לתלות בוקי סריקי (דברי הבל) ברמב"ם", ע"כ דברי הרב גורן.
היום, עשרות שנים אחרי שזכינו לשחרר את מקום המקדש, גבולות שטח הר הבית התבררו ללא ספק, ונקבע מסלול הלכתי בהר המאפשר ללכת בבטחה ללא כל חשש של כניסה למקומות האסורים.
יתרה מכך, המשטרה, בתיאום עם העולים הקבועים, לא מאפשרת להיכנס מעבר למסלול המותר, כך שכל אדם הנכנס להר הבית בחזות דתית אינו יכול להיכנס למקומות האסורים.
ידידיה תמה על העולים, "מה לגבי כל האלפים שאתם גורמים להם לעלות? האם גם הם עושים זאת בטהרה ומקפידים על המסלול?" כאשר אדם כותב בפומבי נגד גדולי תלמידי חכמים ונגד אלפי צדיקים, כדאי שיברר לפני כן טוב טוב את המציאות. המציאות היא, בשונה מטענתו של ידידיה, שהעלייה להר הבית בטהרה ממעטת את הכשלת הרבים ולא ההפך! דווקא העולים להר הבית הם אלו שמסירים רבים מעוון ומורים לבית ישראל את הדרך הנכונה לעלות בית אל. הוכח ללא ספק שעם ריבוי היהודים העולים להר הבית בטהרה בגבולות המותרים, התמעטו העולים להר הבית למקומות האסורים!
היטיב לבאר זאת הגאון הרב צפניה דרורי שליט"א – "הסיבה להחלטת הרבנות בשעתו לא לעלות להר הבית הייתה גם היא מסיבה אחת, והיא- חשש שעמי הארץ יעלו אל ההר בלי להיטהר וייכנסו למקומות אסורים. אולם, המציאות הוכיחה שעמי הארץ עולים למרות התנגדות הרבנות, והדבר שדווקא כן מונע עלייה לא בטהרה הוא הדרכתם של היחידים יראי דבר ה' שעולים בטהרה ומדריכים את יתר העם מהי הדרך הנכונה לעלייה".
ידידה מתייחס בזלזול גדול לקריאה לעלות להר הבית בטהרה ומכנה אותה כמה וכמה פעמים כקמפיין וכדו'. לא ראוי להתייחס כך לאף אחד, בוודאי לא לגדולי רבותינו. צריך לדעת, ברבות השנים, עם התבררות הגבולות, ועם ההבנה בצורך הגדול לעלות בקודש ולדרוש את מקום מקדשנו ולא להשליכו אחרי גוונו ולהפקירו לידי אויבנו – התווספו עוד ועוד רבנים המתירים את העלייה להר הבית בטהרה, עד שהיום ישנם למעלה ממאתיים רבנים, מגדולי ישראל, רבני ערים ויישובים, ראשי ישיבות ודיינים, המתירים ומורים שמצווה רבה לעלות להר הבית כהלכה. בין הרבנים שהתירו את העלייה הם הרבנים הגאונים זצ"ל, הרב שלמה גורן, הרב יעקב רוזנטל, הרב יצחק ניסים, הרב חיים דוד הלוי, הרב דוד שלוש, הרב דוד טנדלר, הרב נחום רבינוביץ', הרב חיים דרוקמן, ועוד רבים.
ידידיה שואל שאלה טובה, "האם אפשר לעבור בשתיקה על חילול ההר על ידי האויב?" תשובה הוא לא נותן, מלבד מחשבה שאם נעמוד מרחוק ביראה, בכך נסיר את החילול השם הגדול הקיים בהר. כמובן שזו מחשבת הבל. את חילול השם בהר מסירים על ידי שעולים להר הבית בטהרה, מתפללים בו, עובדים את ה' בהשתחוויה ובמורא מקדש, עוסקים בהר בתורה, ובכך משכינים שכינה במקום המקדש. אנו בישיבת הר הבית זוכים לעשות זאת בכל יום, ובכך במקום קריאות הסתה לרצח יהודים בהר הבית על ידי הגרועים שבאויבינו, נשמע בהר הבית קול תורה, תפילה וקדושה. כך משכינים שכינה במקום המקדש, על כך אנו מברכים "המחזיר שכינתו לציון".
ידידיה כותב "כל המהות של הר הבית היא יראה". האומנם?! נראה שכאן ידידיה נוגע בנקודה הפנימית של המחלוקת ביחס לעלייה להר הבית. הר הבית הוא אומנם מקום היראה, אך לא פחות מכך הר בית ה' הוא מקום האהבה, מקום התפילה וקרבת ה', מקום גילוי שכינתו ואהבתו אלינו. ידידיה שכח כמה פסוקים וכמה מקורות חשובים, כגון, "עִבְדוּ אֶת ה' בְּשִׂמְחָה בֹּאוּ לְפָנָיו בִּרְנָנָה… בֹּאוּ שְׁעָרָיו בְּתוֹדָה חֲצֵרֹתָיו בִּתְהִלָּה". ודברי תשוקתו של דוד – "אַחַת שָׁאַלְתִּי מֵאֵת ה' אוֹתָהּ אֲבַקֵּשׁ, שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי לַחֲזוֹת בְּנֹעַם ה' וּלְבַקֵּר בְּהֵיכָלוֹ". "צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹוהִים לְאֵל חָי מָתַי אָבוֹא וְאֵרָאֶה פְּנֵי אֱלֹוהִים", ועוד רבים.
ומפורסמים דברי ריה"ל בספר הכוזרי – "גם מי שמעורר בלב בני אדם אהבה למקום הקדוש הזה ראוי לשכר בלא ספק והוא מקרב עת בוא תקותנו, כמה שנאמר: 'אַתָּה תָקוּם תְּרַחֵם צִיּוֹן כִּי עֵת לְחֶנְנָהּ כִּי בָא מוֹעֵד: כִּי רָצוּ עֲבָדֶיךָ אֶת אֲבָנֶיהָ וְאֶת עֲפָרָהּ יְחֹנֵנוּ'. זאת אומרת, ירושלים לא תבנה כי אם כאשר ישתוקקו אליה בני ישראל תכלית תשוקה עד אשר יחוננו את אבניה ואת עפרה".
ואכן אנו זוכים שהעלייה להר הבית באה מתוך תשוקה לקרבת ה' ואהבתו, ומתוך התעוררות פנימית ובקשה לגאולה וקיום רצון ה', ביחד עם קיום מצוות מורא מקדש כראוי וכהלכה.
דברים נפלאים כותב בעניין זה הפרשן על התורה בעל ה'כלי יקר' (בראשית יג, יז): "מקום מקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה.. וכל המסתכל במקום הקדוש ההוא מיד נתלבש רוח טהרה וקדושה ומלך עליון ביופיו יתברך תחזינה עיניו.. כי מיד בבואו שמה כשם שהשכינה רואה אותו כך הוא רואה פני השכינה ומיד נעשה מושפע ומואצל ודבק בזיו שכינתו יתברך מעין עולם הבא, כי גם שם הצדיקים יושבים ונהנים מזיו שכינתו יתברך. ולא בכל מקום בארץ האדם זוכה לשלימות זה כי אם במקום הנקרא ה' יראה והוא הר המוריה… ותועלת רוחני זה לא יסור מזרעו עד עולם, כי אף בזמן שבית המקדש שלמטה אינו בבנינו מכל מקום הבית המקדש שלמעלה המכוון נגדו נצחי לא יסור לעולם ובכל זמן יורד ממנו השפע על זרע אברהם המקודש, ומטעם זה שלמים וכן רבים נכספה נפשם לעמוד במקום הקדוש ההוא, כי רצו את אבניה וגו'".
אשרי העולים להר בית ה' בטהרה, הזוכים לדרוש למקדש, לעורר עת דודים, ולהשיב את השכינה לציון.
