חוברת 'לשכנו תדרשנו' | הרב אלישע וולפסון

חמש מצוות שמקימים בעלייה להר הבית.

מצווה א: מצוות 'לשכנו תדרשו ובאת שמה'
כך נאמר בפסוק: כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלו?ֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה7.

הרמב"ן בביאור הפסוק כותב:
וטעם "לשכנו תדרשו" – שתלכו לו מארץ מרחקים ותשאלו אנה דרך בית השם ותאמרו איש אל רעהו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלוהי יעקב (ישעיהו ב,ג) כלשון "ציון ישאלו דרך הנה פניהם" (ירמיהו נה).

ובספרי (ראה ח): "תדרשו" – דרוש על פי הנביא. יכול תמתין עד שיאמר לך נביא? ת"ל לשכנו תדרשו ובאת שמה, דְרוש ומְצא ואח"כ יאמר לך נביא. וכן אתה מוצא בדוד וכו'. ועל דרך האמת לשכנו תדרשו – לכבודו תדרשו, ובאת שמה – לראות את פני האדון ה' אלהי ישראל. וממנו אמרו חכמים "שכינה".8

כן כתב המלבי"ם דברים פרק יב:
"כי אם אל המקום אשר יבחר ה' וגו' לשכנו תדרשו", בכל מקום קורא מקום המקדש מקום אשר יבחר ה'. כי נתודע ע"י נביא שהוא מקום הנבחר כמ"ש ויבא גד אל דוד וגו' וכן אמר בהר המוריה אשר נראה לדוד אביהו, ובכ"ז מצאנו שדוד דרש אחרי המקום כמ"ש עד אמצא מקום לה', ולא המתין עד שבא אליו נביא, ולמד ממ"ש לשכנו תדרשו, שהדרישה היא מה שחוקר בעצמו למצוא את הדבר, וז"ש דרוש ומוצא, למד להם שלא יגלה ה' סודו ע"י נביאיו להודיעם מקום הנבחר רק אם ישתדלו בזה וידרשו אחריו, ואז יערה עליהם רוח ממרומים אחרי ההכנה הראויה.

מצווה ב: 'עבדהו במקדשו': להתפלל ולהשתחוות בהר הבית
כך הם דברי ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה ה':
והמצוה החמישית היא שצונו לעבדו יתעלה… ובמשנתו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי (פרש' יב עמ' רכח) אמרו: מנין לעיקר תפילה בתוך המצות? מהכא: "את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבוד". ואמרו (מדרש תנאים ממדרש הגדול פ' ראה): עבדהו בתורתו, עבדהו במקדשו. כלומר ללכת שם להתפלל בו ונגדו כמו שבאר שלמה עליו השלום (מ"א ח דה"ב ו).

והנה לא נתבאר בדברי הרמב"ם האם מצוה זו של תפילה לפני ה' בהר הבית היא תלויה בזמן שבית המקדש בבניינו או לא. אך נראה שגם כעת שאין בית המקדש בנוי – עיקר מקום התפילה הנו דווקא בהר הבית, שהרי מקום הר הבית גם בחורבנו "בקדושתו הוא עומד", בכל עת הוא "שער השמים", ובו מתקיימת עיקר מצוות התפילה כדברי הרמב"ם, ובו קרוב ה' לקבל את תפילתנו גם כאשר בית המקדש חרב כדברי הרמב"ן על הפסוק: "וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלוֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"9, וזה לשונו:
השכים יעקב בבקר בפחד גדול ואמר ביתו של הקדוש ברוך הוא במקום הזה, שנאמר ויירא ויאמר מה נורא המקום, מכאן אתה למד שכל המתפלל בירושלם כאלו מתפלל לפני כסא הכבוד, ששער שמים הוא פתוח לשמוע תפלתן של ישראל, שנאמר וזה שער השמים.

יעקב זכה למעמד זה עוד הרבה לפני שנבנה בית המקדש. כמו כן, חז"ל מלמדים אותנו כי במקום זה תיקנו אבותינו אברהם יצחק ויעקב את תפילות שחרית מנחה וערבית, ולשם אנו מכוונים את לבנו בתפילתנו גם כעת כאשר הבית חרב, מכיוון שמקום זה בכל עת הוא "שער השמים" ובו מתקיימת עיקר מצוות התפילה.

מלבד המבואר כי יש מצווה להתפלל בהר הבית, עוד למדנו מדברי הרמב"ן כי מעלה גדולה ומיוחדת יש לתפילה במקום קדוש זה, שדווקא שם קרוב ה' לקבל את תפילתנו.

וראה דברי הילקוט שמעוני על הפסוק "ועלה האיש ההוא (אלקנה) מעירו מימים ימימה להשתחוות ולזבוח לה' צבאות בשילה" (שמואל א,א):
'ר' אבא בר יוסף בש"ר יצחק: התפלה גדולה מן הקרבנות דכתיב להשתחוות ואחר כך לזבוח. ורבנין אמרי תפלה שקולה כנגד כל הקרבנות דכתיב להשתחוות ולזבוח'.

ראה כמה גדולה מצוות התפילה וההשתחוויה במקום השכינה.

וראה דברים יקרים מתוך הספר 'עיר הקודש והמקדש' לרבי יחיאל מיכל טיקוצ'ינסקי זצוק"ל חלק ה' פרק א' אות ד' עמוד ט"ו:
…אלא שבזמן שתהא ברשותנו לבנות בית תפילה במקום המקדש, בטרם ביאת המשיח, אפשר לדבר רק על בנין בית תפילה בהר הבית קודם לעזרה ולמקום החיל. ומקום כזה נקל להגביל את גבולו. וכשתהיה לנו הרשות והרשיון ותהא הנפש כסופה לבית תפילה שכזה, בהסכמת ראשי התורה, יהא דרוש להעמיד משמרות שלא יכנסו לשם אלא (הטבולים במקווה) טהורים מטומאה היוצאה מגוף (כנאמר במשנה דכלים פ"א ח'), ובית תפילה שכזה, לו יהא אפילו בהר הבית, ומכל שכן לכשנזכה להקים מזבח ולהקריב עליו קרבן ציבור, תהא זאת מן הסגולה לתקומת יעודנו ולבנין בית קדשנו ותפארתנו, ולהופעת הגואל אשר יגאל את עם ישראל, הגאולה השלימה בחומר וברוח. והלכו גוים ועמים לאורו, ומלאה הארץ דעה את ה'.

גם הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל קרא להקמת בית כנסת בתוך הר הבית. וכך הוא כותב לרב זלמן מ' קורן:
הצעתי היא לבנות בית כנסת ומקום לתורה ולתפילה בשטח שמותר להכנס אליו. והכניסה והיציאה תהא מבוקרת שאין אפשרות ללכת יותר ממקום המותר, ובזה אנו לא גורמים לאחרים לדרוך על מקום אדמת קודש.

מצווה ג: 'מורא מקדש'
נאמר בתורה (ויקרא י"ט): "את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו". מפסוק זה למדו חז"ל במסכת יבמות ו: מה שמירה האמורה בשבת לעולם, אף מורא האמורה במקדש לעולם.

מצוות מורא מקדש אינה מתקיימת כאשר אדם מתרחק ממקום המקדש יתר על המידה, כמו שמצוות מורא אב אינה מתקיימת כאשר אדם מתרחק מאביו. מצוות המורא מתקיימת כאשר אדם בא למקום ומתנהג בו ביראת ה' ונזהר בכל ההלכות הנוהגות בו כמבואר ברמב"ם10.

וכבר הורה לנו הרמב"ם במשלו הנפלא (מורה נבוכים ג, נא):
"מי שהגיע עד כדי שנכנס לרחבת החצר ונמצא עם המלך במקום אחד והוא חצר המלך…", אשרי מי שהגיע למדרגה זו. ומאידך, אין הוא משבח את "הפונים לחצר המלך להכנס אליו אלא שלא ראו כלל חצר המלך… הם עמי הארץ העוסקים במצוות".

מצווה ד': 'לא תחנם'11
יש איסור לתת לגויים חניה בארץ ישראל, בוודאי הוא הדין בהר הבית. כאשר אנו עולים להר הבית, איננו מאפשרים את מסירת מקום מקדשנו לידי גויים, ובכך מקיימים מצוות "לא תחנם".

כך כותב הרב גורן זצ"ל (בספרו הר הבית, עמ' 42):
בהימנעות מעלייה להר הבית עוברים על איסור תורה של 'לא תחנם', לא תיתן להם חניה בקרקע (ע"ז כ, א), שכבר קבעו הפוסקים שאבדן הריבונות כמוהו כחורבן (ב"י ומ"א או"ח תקסא, א). נמצא שכאשר הממשלה אוסרת על יהודים לעלות בחופשיות, היא חוזרת ומחריבה את מקום מקדשנו.

מצווה ה': 'והורשתם את הארץ'
כדברי הרמב"ן 'שלא נעזבנה בידי האומות או לשממה'12.
כאשר אנו עולים להר הבית אנו זוכים לקיים מצוות עשה של הורשת הארץ והישיבה בה. אמנם נראה כי שונים גדרי קיום המצווה בהר הבית מבשאר מרחבי ארצנו הקדושה, מכיוון שבמרחבי ארצנו המצווה מתקיימת ע"י שאנו גרים במקום ומתיישבים בו, ואילו בהר הבית המצווה מתקיימת כאשר אנו פוקדים את המקום, מתפללים בו ומקיימים בו את מצוות ה' המיוחדות למקום קדוש זה.13

מצוות אלו אינן תלויות בבניין בית המקדש, ואם כן ברור שנוהגות גם בזמן הזה, והעולה להר הבית מקיים בזה מצווה גדולה ונעשה שותף להשבת כבוד השכינה למקומה.