פרשת ראה
כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.
ודומה זה קצת לפריקת עול מלכות שמים… והסבה לכל זה הוא כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ה', כי כל הקרב הקרב ביותר אל מקדש ה' יש עליו מורא מלכות שמים ביותר, כמו שכתוב: ומקדשי תיראו (ויקרא יט, כט), רוצה לומר: מן המקדש נמשך שיהיה עליך מורא מלכות שמים. אמנם כי ירחק ממך המקום גורם לך שרחוק ה' מכליותיך, על כן כל היום תתאוה תאוה גם בוש לא תבוש מלומר אכלה בשר (כלי יקר דברים יב, כ).
מקום המקדש התקדש בקדושה נצחית, אליו צריך לדרוש ולהגיע להקריב קרבנות. מדוע כתוב: "ובאת שמה"? הרי ברור שאם אתה רוצה להקריב עולות, נדרים, נדבות, מעשרות וכן הלאה, אתה צריך להגיע למקום שבו מקריבים. מהריבוי אנו לומדים שיש מעלה מיוחדת לבוא שמה, עצם העלייה הוא חלק ממצוות הדרישה.
כשהקב"ה נותן לנו שפע רב ואנחנו מתרחקים מהמקדש, נגרמת נפילה בתאוות העולם הזה – מתוך השפע נוצר פער וריחוק בינינו לבין ה'. ריבוי התאווה (לאכילת בשר, לדוגמה) כשהוא לא מכוון לקדושה, הוא שלילי מאוד.
כשעם ישראל מתרחק ממקום המקדש, על כרחנו אנחנו מתרחקים מהקדושה. הפתרון הרוחני לכל בעיות הדור הוא לא להתרחק מהמקום עד שנהיה במדרגה הראויה, אלא לקרב את עם ישראל לקדושה וליראת ה'. הדרך לכך נמצאת במקום המקדש, וכוללת הגעה למקום ממש. יש מצווה גדולה לקרב יהודים לעלות להר הבית, וכך תתרבה הקדושה ויראת ה' בארץ.
