פרשת קרח
אין כניסה לבית המקדש?
"כֹּל הַקָּרֵב הַקָּרֵב אֶל מִשְׁכַּן ה' יָמוּת" – אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לִהְיוֹת זְהִירִין בְּכָךְ! כֻּלָּנוּ רַשָּׁאִין לְהִכָּנֵס לַחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶחָד שֶׁיַּקְרִיב עַצְמוֹ יוֹתֵר מֵחֲבֵרוֹ וְיִכָּנֵס לְתוֹךְ אֹהֶל מוֹעֵד – יָמוּת. עֲלֵיכֶם אֲנִי מַטִּיל עֹנֶשׁ הַזָּרִים שֶׁיֶּחֶטְאוּ בְעִסְקֵי הַדְּבָרִים הַמְקֻדָּשִׁים הַמְּסוּרִים לָכֶם, הוּא הָאֹהֶל וְהָאָרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וּכְלֵי הַקֹּדֶשׁ — אַתֶּם תֵּשְׁבוּ וְתַזְהִירוּ עַל כָּל זָר הַבָּא לִגַּע (רש"י יז, כח).
יש הטוענים שהעולים להר הבית על פי ההלכה גורמים לאחרים להיכשל, משום שיש אנשים שאינם טובלים קודם העלייה, או נכנסים למקומות האסורים.
רש"י מביא שבני ישראל התלוננו: הם באים לחצר אוהל מועד, ואם מישהו בטעות יתקרב יתר על המידה למקום הקודם – הוא ימות. לכאורה התשובה הייתה צריכה להיות פשוטה: אם אתם חוששים למות, פשוט אל תיכנסו לאוהל מועד. אך הקב"ה עונה תשובה אחרת: התפקיד של הכהנים הוא לעמוד ולהזהיר את הבאים מכניסה בלתי ראויה אל הקודש, והכהנים מוזהרים שאם יתרשלו בתפקידם, הם ישאו בתוצאות.
התשובה לחשש של מכשלה בהר הבית אינה להיעדר מהמקום ולהפקיר את הוראות הכניסה כהלכה, אלא להיות נוכח ולהזהיר את הבאים על חשיבות הכניסה על פי ההכנות הנדרשות. כל אחד מאיתנו נדרש להתאמץ לבוא בקדושה ובטהרה להר הבית, ולהורות לסביבתו הקרובה והרחוקה את הדרך הנכונה בעלייה על פי ההלכה.
קול קורא שפרסם הרב דרוקמן בשנת תש"ם, יחד עם הרב מרדכי אליהו, הרב דב ליאור והרב שאר ישוב כהן, מחה על כך ש"הר הבית ששוחרר בישועת השם במלחמת ששת הימים עדיין עומד בשממונו, כאילו דבר לא קרה. מי יודע אם הצרות המתרגשות בדורנו לא נובעות מכך שאנו אדישים לנושא הר הבית".
