פרשת חקת
טהורים תמיד!
וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם (יחזקאל לו, כה).
בפרשת פרה אדומה אנו לומדים שבשביל להיכנס למקום המקדש, עלינו להיות טהורים – ומי שנכנס בלי שנטהר מטומאת מת, עובר באיסור חמור וחייב כרת. על אף האיסור החמור ישנו כלל מפתיע, שאם רוב הציבור, הכהנים או כלי המקדש טמאים – מקריבים קרבנות גם בטומאה. כיצד ייתכן שאיסור חמור מאוד התבטל?
ישנו כלל הלכתי חשוב: "יחיד נדחה אבל אין הציבור נדחה".
יש מחשבות שהדור שלנו אינו ראוי לבית המקדש. במשך הגלות הרגשנו רחוקים ודחויים מהקב"ה, וקשה לנו להכיל את אהבת ה' אלינו. אך עלינו לזכור את דין התורה שאם הציבור, כציבור, טמא – הכהנים נכנסים לעבוד את עבודת המקדש. בחסדיו הגדולים ה' יתברך השיב אותנו למקום המקדש, ואפילו שאנחנו טמאים – הרי הוא "השוכן איתם בתוך טומאתם".
כשעם ישראל חסר את המקדש, זה הרבה יותר חמור מאיסור כרת. אפילו כשישנה טומאה, כשאנחנו באים כציבור, הקב"ה רוצה שנבנה את בית המקדש. זה לא גדול עלינו. "ואם אין אתם מאמינים – ראו באורי שזרח עליכם".
נתפלל שכל ישראל יתעוררו להבין שה' חפץ בנו ונעשה את כל המאמצים לעורר את עם ישראל לשוב לציון.
