פרשת בלק
זה הזמן להיות מוסריים!
עַמִּי זְכָר־נָא מַה־יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה־עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִן־הַשִּׁטִּים עַד־הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה' (מיכה ו, ה).
בשעה שעם ישראל בארצו ומחזיק צבא חזק, אסור לו להתחשב בגויים. הנקודה הזו חוזרת בברכות בלעם מספר פעמים: "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב".
לעם ישראל יש גבורה גדולה. לפעמים אפשר לראות מציאות מקולקלת של אדם או אומה אכזריים, שלא אכפת להם מהחיים כלל. מאידך, כשאדם הוא קדוש ודבוק בה', קשה לו לצאת משגרת החיים כדי להתגייס לצבא, להילחם ואף להרוג. ברכת עם ישראל היא להחזיק את שני הכוחות הללו יחד: להיות קדוש וטהור מצד אחד, וגיבור ואיש חיל מהצד השני. זו העבודה שלנו, שהראל הי"ד לימד אותנו.
לפני המלחמה חווינו מציאות בלתי נתפסת, שבה עם ישראל לא הצליח לעשות את האבחנה בין טוב לרע. ראינו כוחות גדולים שנלחמים ביהדות ובתורה, ומנגד צפינו בתסכול איך מתגלים בתוך אחינו רחמים גדולים על האויבים שלנו. מתוך בירור של תורה, מוטל עלינו לכוון ולראות מתי אנו נדרשים להתאכזר ולא לרחם על אויבינו, ומנגד לזכור את היחס הנכון והרחמן לכל חלקי העם, גם כשהם טועים והולכים בדרך שגויה המנוגדת לתורה ולמצוות.
יש מצווה מיוחדת בדברי הנביאים לזכור את פרשת בלק – "למען דעת צדקות השם". אחרי כל החטאים שמופיעים בפרשות הקודמות, הקדוש ברוך הוא דן אותנו לכף זכות ומכריז שהוא אוהב את עם ישראל ושמח בו. רגע לפני הכניסה לארץ ישראל, הייסורים נועדו לכוון אותנו, כמו לוחמים בסיירת שעוברים אימונים מפרכים כדי לנצח במלחמה.
